יום שבת, 17 באוקטובר 2015

מי העלים את האידיוט?

היסטוריה של אדיוטים
מימי קדם הדמות הקומית הייתה אדם מגוחך. כבר אריסטו עמד על כך שהגיבור הקומי, הוא לוזר מלא פגמים, ובכך סוד קיסמו. בעוד שהגיבור הטרגי מייצג את השאיפה לאידיאל (גבורה, יופי, אהבה) הגיבור הקומי מייצג את האדם הנכשל.
רות נבו הגדירה את הגיבור הקומי באמצעות גאג טיפוסי של ליצני קרקס: הליצן נכנס לזירה מלא ביטחון עצמי, הוא נופל לתוך פח צבע, קם ומחייך. תמצית התהליך הוא ביטחון: עצמי, כשל, השלמה עם הכשל.
נראה שהעולם העתיק הבין שהחינוך לאידיאלים הוא תובעני, ולכן שחרר את הלחץ שהתובענות מייצרת באמצעות דמויות קומיות. הצופה רואה את הלוזר הסדרתי וצוחק גם בגלל תחושת עליונות שלו עליו- טוב שאני לא כמוהו, וגם בגלל הזדהות שלו איתו, מי מאתנו לא נכשל במילוי הציפיות של החברה ממנו ושלו מעצמו?
ג'רי לואיס בראיון לתוכנית "בסטודיו של האמן (99)" הגדיר את הדמות הקומית בצורה מאוד מעניינת. "אדם בצרות, שאין לו סיכוי להיחלץ מהצרות שלו, הוא מנסה בכל כוחו ולא מודע לכך שבעצם אין לו סיכוי" הוא ציין שזה היה המוטו בסיטואציות הקומיות הרבות שייצר במהלך הקריירה שלו.
השוטה בתרבות הדתית
באירופה בימי הביניים התקיימו בחסות הכנסייה "פסטיבלי שוטים" בהם הוצגו שוטים ובעלי מומים אמיתיים ומדומים. זה היה הומור נמוך שבנוי על לעג ופחד מהשונה.
בהמשך התפתח ז'אנר שבו בעצם השוטה הוא השנון, הוא מעביר הביקורת שמרשה לעצמו להגיד את מה שרק לו מותר. השוטה הפך להיות ליצן החצר jester   דוגמא מצויינת לכך ניתן לראות בסרטו של דני קיי ליצן החצר.
דוגמא יהודית לכך היא הסיפור הידוע עם הבדחן החבד"י ר' שמואל מונקס. כאשר באו לאסור את הרבי בעל התניא בגלל עלילות שהעלילו עליו, הרבי שאל את ר' שמואל האם ללכת. ר' שמואל ענה תשובה שרק ליצן החצר יכול לענות. בוודאי שעליך ללכת- אם אתה רבי אמיתי- תינצל, ואם לא אז מגיע לך....(כמובן שהרבי הלך וניצל וכך זכינו לחג הגאולה יט כסלו)
התם, גיבורו האידיאלי של רבי נחמן בסיפור החכם והתם, הוא סוג של שוטה ופתי, נתפס בעיני הבריות כמשוגע והיה ללעג וקלס. הוא היה אומר למלעיגים:  "מה יהיה כשתהיה חכם ממני אזי תהיה שוטה." כלומר אצל רבי נחמן השוטה, הוא האידיאל והלץ החכם בעיניו הוא השוטה האמיתי. רבי נחמן אהב אצל השוטה התם- את קבלת הדברים כמו שהם, ההשלמה. התם שמח למרות שכולם מרוויחים 4 רובל על נעל והוא רק שלוש, והנעל שמייצר אינה מושלמת.
הליצן האחרון של אמריקה
הסרט האוטוביוגרפי על ג'רי לואיס נקרא הליצן האחרון של אמריקה. דמות האדיוט של ג'רי לואיס פשוט נעלמה עוד בחייו, בסוף שנות ה60 הקריירה שלו שינתה כיוון, וממצב של מלך הוליווד הוא נעלם מהמסך הגדול עם דמות האידיוט שלו והקריירה שלו שינתה כיוון עם דגש על מופעי הצדקה שלו.
ליצנות וביקורתיות
שאלה זו הטרידה אותי רבות, מדוע נעלמה דמותו של האידיוט ממרכז הבמה? מדוע בשנים האחרונות נראה דרמות קומיות, סאטירות פוליטיות אך לא נראה שוטה על המסך.
אני חושב שזה קשור עם התרבות הביקורתית בה אנו חיים. החינוך המודרני הוא הישגי. תלמד, תשתכלל- תצליח.
 אם אתה שכחן ומפוזר זה לא מצחיק, ניתן לך רטלין או משהו דומה ונסדר לך את זה. אם אתה חסר טיימינג וטאקט ביחסי אנוש, אתה כנראה על הרצף האוטיסטי (ג'רי סיינפלד העיד על עצמו שהוא כזה).
 התרבות הביקורתית בה אנו חיים לא יכולה לקבל למשל את השלומיאל והשלימזל. (זה ששופך את התה וזה שנשפך עליו)
תרבות היפים יפות לא יכולה לקבל טיפוס כמו וודי אלן. אתה מכוער? אל תצחק על עצמך, תעשה ניתוח פלסטי.
(נכון שלגיבורי הסיטקום יש באג קבוע, פגם שחוזר על עצמו, אבל ראשית הם לא בקולנוע, לא במרכז הבמה ממש, שנית הם אינם שוטים ממש אלא גיבור שיש לו פגם, זה סוג של לצחוק על מישהו פגום ולא תהליך של השלמה עם פגמים)
השלמה
התרבות המודרנית לא מכירה את המילה השלמה.
נפלת לדלי צבע? אתה לא תקום מחייך, כנראה שתחפש לתבוע מישהו שהניח אותו שם.
את שמנה? יציעו לך שאיבת שומן, קיצור קיבה ומה לא. לעמוד על במה ולצחוק על עצמך? אין סיכוי.
דמותו של הליצן בנויה על ההשלמה. יש לי חסרונות ואני חי איתם.
אחד הסרטים בהא הידיעה של ג'רי לואיס נקרא סינדרפלה, זהו היפוך של סיפור סינדרלה. הגבר הוא המסכן והמנוצל ולו יש פיה (ממין זכר). הפיה של ג'רי אומר לו כך: שנים חיו על סיפור לא נכון, העניין הוא שהמון נשים חיות עם גבר לא מושלם ובאות אליהם בטענות, כעת יראו שאתה, גבר לא מושלם זכית בנסיכה, וכך תגרום להמוני נשים לחיות בשלו עם הגבר הלא מושלם שלהן....השלמה כבר אמרנו?
 הליצן  שיודע להשלים עם חסרונותיו. הוא זה שמסייע לצופים להשלים עם חסרונותיהם שלהם.
תרבות שמקדשת את השלימות הגופנית, המנטלית והקרייריסטית לא יכולה לקבל דמות כזו.
לימנות ואימה
חוקר התאטרון אריה זקס, בספרו שקיעת הלץ הגדיר זאת יפה מאוד. מי שהרג את דמותו של הליצן קיבל את קפקא. כיום ניתן להוסיף את הג'וקר מבאטמן. חוסר היכולת להשלים עם חסרונות מוליד את האימה. את תחושת הנרדפות. אני חייב בכל רגע נתון להיות מושלם- זה מייצר לחץ, זה מייצר הזיות אימה.
תרפיה ליצנית
אין לי הכשרה לפסיכו דרמה, אך אני יכול לספר מנסיוני כמורה לקומדיה שילדים ועוד יותר ילדות שלומדים\ות להיכנס לדמות קומית. הפרפקציוניזם שלהם נשבר. הלחץ יורד מהם. אתה רואה ילדה פרפקציוניסטית מאלו שבוכות כשמקבלות 97 במתמטיקה, ביקשתי ממנה ללבוש משקפיים מצחיקים ופאה של ליצן, היא סרבה. אחרי שכמה חברות עשו זאת היא הסכימה, משהו השתנה, הוריה אמרו זאת. בסוף התהליך תחושת הלחץ התמידי שאפפה אותה התפוגגה.
אני סבור שבחינוך כל כך הישגי כמו שיש היום, בחברה שבה האנורקסיה נהפכה למגיפה, בגלל שעל המסך כולם יפים\יפות ואם יש מישהו מכוער הוא אפל\מפלצתי (תפיסה יוונית מובהקת). במערכת חינוך שכזו יסודות הליצנות צריכים להיות תוכנית חובה. ילד או ילדה שילמדו קצת לצחוק על עצמם, קצת לקבל את חסרונותיהם יחסכו לעצמם הרבה בעיות בעתיד. אני לא אומר לא לחנך להישגיות, אני אומר שבחינוך הישגי לימוד ליצנות הוא הצד השני של המטבע, הצד המשלים שימנע מההישגיות להפוך לאימה.

אני מצרף את אחד מקטעי האדיוט הכל כך טיפוסיים של ג'רי לואיס. תהנו.

דבר מעניין לפני תחילת הסצנה רואים את ג'רי פוגש את לורל מלורל והארדי (כפיל). זה סוג של מסר, העברת השרביט. אני ממשיך דרכו של הליצן של הדור הקודם. חבל שלא נמצא ממשיך ללואיס עצמו.

מזכיר לכם להתעניין בספר הקומי שלי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא.

2 comments:

  1. אני חושב שיש לך טעות קטנה אולי גדולה קצת...
    כי רבי נחמן אומר שתמימות אינה טיפשות....הפוך! תמימות זה שכל גדול מאד...
    כי באמת אחרי זה התם הזה הפך להיות חכם...ונשאר תם... לעומת זאת החכם הזה לא האמין שיש יותר ממנו...ולא השיג את התמימות....כי תמימות זו חכמה... חכמה עמוקה כל כך שבלי אמונה אתה לא יכול להבין אותה... כי אי אפשר למלות דבר מלא...אתה צריך לרוקן ולהכיל מחדש...ונכון זה נראה שבשלב של הריקון אתה נשאר בלי כלום...אך לא, אתה באמת קונה משהו חדש והוא אמונה ותמימות..(:

    השבמחק
  2. אתה צודק במה שכתבת. בעיני רבי נחמן התם הוא החכם וכתבתי זאת. מצד שני בעיני הבריות (בהתחלה) התם נתפס כאיש משוגע, הם מתלוצצים עליו, זה כתוב בסיפור. בהמשך הבריות מעריכים את התם כי להנהגה צריך דווקא תמימות וכי הוא מגיע לכל החוכמות. גם בסיפור התבואה המשוגעת יש את ההיפוך המלך אומר שאם לא נאכל מהחיטה (עץ הדעת חיטה היה...) אנו נחשב המשוגעים. אדם שאין בו קנאה, השוואה, רדיפה אחרי מותרות שהם נובעים מאכילת החיטה, נחשב בעיני הבריות כמשוגע ובעיני רבי נחמן כאדם שלם.

    השבמחק