יום שבת, 28 בנובמבר 2015

ההומור הצ'כי בכלל ושל קארל צ'אפק בפרט


סופר אנטי-נאצי
קארל צ'אפק היה סופר צ'כי שכתב בתחילת המאה העשרים. הוא סלד מעריצות והתנגד מאוד לנאצים, דבר שבא לידי ביטוי ביצירותיו ובראשן "המלחמה בסלמנדרות" המתאר השתלטות של סלמנדרות על העולם ושתיקת העולם בגלל אינטרסיים כלכליים. כאשר הנאצים פלשו לצ'כיה הם הגיעו לביתו של צ'אפק על מנת לעוצרו, אך הוא נפטר זמן קצר לפני כן מדלקת ריאות.
בפוסט זה ברצוני להתייחס להומור של צ'אפק ולהומור בספרות הצ'כית שבין שתי המלחמות. ציבור הקוראים הדתי שימו לב, משהו חשוב חלף לנו מתחת לרדאר. ספרות צנועה, עדינה ושנונה. קחו למשל את  קובץ הסיפורים "בירה ומצבי רוח משתנים" בתרגומה של רות בונדי בהוצאת עם עובד 2012 שמאסף סיפורים קצרים. קובץ שאופיו שנון, עדין, ויש בתוכו הרבה כותבים יהודים.

מהו הומור שנון ועדין?
אני מרבה לטעון שההומור היום וולגארי, הוא מרבה לעסוק במיניות, בדרך כלל מהצד השוביניסטי שלה ואמצעיו הקומיים הולכים ומתמעטים. קחו למשל את קובץ הסיפורים של צ'אפק. "האיש שידע לעופף" (הוצאת כנרת) יש שם סיפור על נהג שנקלע למסע לוויה ומתנגש בארון קבורה. מעוצמת המכה המת שכלל לא היה מת, מתעורר לחיים. כעת הנהג נחשף לגל של תביעות: הוצאות הלוויה, קצבת ביטוח הלאומי של המת שבוטלה בעקבות תעודת הפטירה וכן הלאה. זהו הומור שנון! הומור שחושף אמיתות מוסתרות (לא כל הקשישים ששים להמשיך לחיות...) חולשות אנושיות ותכונות רעות קטנות. (חמדנות המשפחה בצל הארוע). לצערי סיפור כזה היה מקבל מעט מאוד לייקים בפייסבוק. בצ'כיה הוא פורסם בעיתון- המדיה הפופלארית של אז ונקרא בשקיקה על ידי קהל שחיכה לסיפורים מהסוג הזה.
יש בקובץ סיפור נוסף שתפס אותי במיוחד- "ההילה" סיפור על עובד בנק שהבוס שלו מאוד פגע בו. הוא מחליט למחול לו בלב שלם ואז צומחת לו הילה מעל הראש. הוא מתבייש מאוד לצאת כך לרחוב- ורק כאשר מתעצבן על כל העניין, ומחליט לשחק משחק מלוכלך עם הבוס אז ההילה נעלמת. גם סיפור זה הוא סאטירה שנונה מאוד ועדינה מאוד- על הטבע האנושי שלא יכול לסבול אנשים טובים מידיי- בעיניי מבריק! במושגי רייטינג של ערוץ 2? כישלון חרוץ.
אפילו המלחמה בסלמנדרות שמתאר השתלטות על העולם כתוב בהומור, באמפתיה ובהבנה לחולשות האנושיות (כלכלה, רצון לפתח את העולם ולהטביע חותם וכן הלאה)
דמות הבלש של צ'אפק- (סיפורים מהכיס) הבלש הוא בלש שכונתי, הפתרונות שלו אנושיים, אמפטיים ומצחיקים בפשטותם. תפס אותי במיוחד הסיפור על המרגל שאיבד חומר חשוב, הוא על סף התמוטטות עצבים וכבר בטוח שיש כאן מזימה בינלאומית, וברגע האחרון הבלש המקומי מגלה שזה בסך הכל גנב שכונתי שלקח את המסמכים בטעות, הוא התכוון בכלל לגנוב נקניקים...

בירה ומצבי רוח משתנים
קובץ סיפורים מצויין שמכיל גם הוא הומור חכם ושנון. הסיפורים שנחקקו לי במיוחד- הסיפור על הזוג היהודי השלומיאל שמסתבך עם שבירת הספל בווארט של הבת. (של הסופר היהודי ויטיך קראוס) וסיפור על הכיבוש הנאצי מנקודת מבטו של כלב- סיפור מדהים!
מתברר שהיהודים היו נטועים עמוק בתרבות הצ'כית, ללא ההתבוללות המאסיבית שאפיינה את יהודי גרמניה. (הדבר בולט בסיפורו של קראוס) עולם שנעלם.
המודל הצ'כי לאמנות
עובדה נוספת שכדאי לשים אליה לב. בצ'כיה שבין שתי מלחמות העולם, סופרים רבים היו ביום יום עובדים בעבודות פשוטות. האשק היה נהג אוטובוס או סוחר כלבים, אחרים היו מוכרים בחנויות, אנשי מלאכה וכן הלאה. בעיניי זהו סוד ההצלחה של הספרות הצ'כית. אמנים שיושבים בתוך עמם ולא במגדל שן. אמנים שמדברים על בעיות שמכאיבות לכולם. למשל הסיפור המדהים על בחורת כפר שמגיעה לעיר הגדולה, נשלחת לקנות בירה והולכת לאיבוד, השוטר יודע לכוון אותה לרחוב שממנו באה לפי טעם הבירה...


שתי המסקנות שלי הן: א. כדאי שציבור הקוראים הישראלי בכלל והדתי בפרט יכיר  טוב יותר את הספרות הצ'כית שבין שתי המלחמות. ב. כדאי שסגנון ההומור השנון והלא וולגארי יחדור לשיח הישראלי. רוצו לקרוא זה שווה.
בספר שכתבתי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא ניסיתי להידמות לסוג כתיבה זה. לפי תגובות שקיבלתי, די בהצלחה ב"ה. כל מי שרוכש תומך בנסיון לייצר הומור לא וולגרי.

ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה