יום ראשון, 8 בנובמבר 2015

הקולנוע החרדי הסיפור האמיתי


הרבה נכתב על הקולנוע החרדי, אני רוצה לתת את הזווית האישית שלי, כמי שזכה להיות שותף לעשייה מהתחלה. בנוסף ראיינתי את יהודה גרובייס, יגאל הושיאר ושאול חיון כדי שהבלוג יהיה מדוייק עובדתית מצד אחד ומעביר תחושות עומק מצד שני.

מהו קולנוע חרדי?
לדעתי ההגדרה היא קולנוע שמשרת את הקהילה החרדית. או במילים אחרות קולנוע שהמיינסטרים החרדי צופה בו ומרשה לבניו ובנותיו לצפות בו לכתכילה ללא התנצלויות. זו הסיבה למשל שמוטי גל ע"ה לא היה בדיוק קולנוע חרדי וש"למלא את החלל" אינו קולנוע חרדי למרות שהיוצרת שלו (רמה בורשטיין) חרדית. כנ"ל אושפיזין של שולי רנד.

תאריכים
בויקיפדיה מוזכר סרטו של שאול לילוב מ98 כראשון, עובדתית זה לא נכון. יגאל הושיאר מניצוצות של קדושה הוציא כבר ב96 סרטי בובות (פשוטים למדיי) על אבא יודן ועוד, סיפורים תלמודיים. ב98 יהודה ואברהם גרובייס הוציאו את הסרט "השב תשיבם" על רבי חנינא בן דוסא. הפקתו של לילוב הייתה מושקעת יותר, אך נתפסה כלא חרדית. בהמשך הפיק הרב מוטי גל ע"ה מנהל בית חב"ד רמת גן ובוגר בי"ס לקולנוע בלוס אנג'לס ארה"ב, סרטים כמו הנבל הכחול, דג מלוח, לילה בגומחה. סרטים אלו זכו להצלחה, אם כי חרדים רבים התקשו להזדהות איתם וטענו שהם חיצוניים לציבור החרדי גם הם. (עיין בהגדרה לעיל) יחד עם זאת סרטיו מכרו יפה, אך מכיוון שהיו מושקעים מאוד היו לא רווחיים, גל הפסיק ליצור סרטים.
מי שייצרו סרטים בעקביות ובהתמדה לאורך זמן הם יהודה גרובייס ויגאל הושיאר, הם התחילו ברמה די בסיסית והשתפרו מסרט לסרט. קצב ההפקה היה מהיר ולא היה חודש שלא יצא בו סרט חדש. יהודה גרובייס הגיע מבית של חסידי גור, יגאל הושיאר חב"דניק שראה (ועדיין רואה) בסרטים שליחות חינוכית. מילת המפתח היא אמון- הורים ומחנכים הרגישו שהם יכולים להושיב את ילדיהם מול סרטים אלו לכתכילה.
האולפן של יהודה גרובייס בבני ברק ושל יגאל הושיאר בנצרת עילית היו גם חממת פיתוח ליוצרים נוספים. שאול חיון התחיל אצל גרובייס ואח"כ הפך לעצמאי, אריאל כהן התחיל אצל גרובייס והושיאר ובהמשך הפך לעצמאי, ועוד רבים. שחקנים חוזרים בתשובה, חלקם בעלי שם כגון מיכאל וייגל, אביתר לזר, גילי שושן ואפילו יהודה ברקן מצאו במה בשני האולפנים ופיתחו בהם קריירה אלטרנטיבית.

קומדיות
אי אפשר לדבר על קומדיה חרדית בלי להזכיר את דוד החקיין- ברוקנר. מדובר על קומיקאי עממי שחרש את הארץ עם הופעות במחירי רצפה. הילדים והוריהם נהרו להופעות שלו- אין ילד חרדי שלא הכיר אותו. דוד עבד עם כולם הושיאר, גרובייס ועם שלמה קבקוב שהפיק סדרה של קומדיות שרצות עד היום ביוטיוב עם מספר צופים גדול. בהמשך, דוד הסתבך עם החוק ונאסר עליו להופיע בפני ילדים.
כוכב קומי נוסף הוא שאול חיון שהתחיל את דרכו עם גרובייס בקומדיה "בורג משוחרר" ובהמשך הפיק קומדיות רבות בעצמו, כמו כן נהיה עורך מבוקש בקולנוע החרדי.
אריאל כהן הפיק קומדיות אקשן המפורסמת שבהן "כוח זיקית" סרט בסגנון הקומדיות של ג'רי לואיס- גיבור אידיוט שמסתבך במזימות ענק. הסרט כבר היה בעידן הצריבות ולא זכה להצלחה מסחרית גדולה, אבל בהחלט הפך לסרט קאלט- ילדים התחפשו בפורים לגיבורים שלו...
אני הפקתי דיסקים עם הבובות שלי. הראשון היה "מאיר עיניים" ב99 הפקה של הצגה שלי- זו הייתה הפקה פשוטה מאוד, אך זכתה להצלחה גדולה (בהמשך שודרגה להצגה עם בובות ענק ורצה עד היום) צילם את ההצגה שלמה ליפשיץ שגם צילם את הדיסק השני שלי "הפלא ופלא לימוד זכות" שלמה גם צילם, הפיק וערך חלק נכבד מסרטי הנשים של המפיקה צילי שניידר.
הדיסק השני שלי "הפלא ופלא לימוד זכות" זכה להצלחה גדולה ב"ה. את הסגנון שאבתי מ"החבובות" של ג'ים הנסון. קטעים קצרים המסתיימים בפאנץ' ליין. בהמשך עשיתי פינות קומיות עם קוטי התוכי בפונצ'יקים של גרובייס וכן כתבתי לנצוצות את הסדרות הקומיות תחרות במדבר- שהוא סוג של סיטקום העוסק בשני מתחרים עסקיים- קראתי לו הסיטקום החרדי הראשון (וגם האחרון לעת עתה....) כמו כן כתבתי את "מטהרי האוויר" סדרה קומית לפרשיות השבוע עם 53 פרקים!

סרטי נשים
קולנוע הנשים זכה ללגיטימציה רחבה. הקריטריון של סרט שזוכה ללגיטימציה הוא מאוד פשוט- אם מנהלת סמינר מקרינה אותו לבנות הסמינר זו חותמת הכשרות הגבוהה ביותר.
רוב סרטי הנשים הן מלודרמות שעוסקות בתיקי אימוץ, אחיות אבודות וכו' יהודה גרובייס עשה כבר ב2001 את הסרט שמלת כלה. בהמשך הצטרפו דינה פרלשטיין (שהתחילה עם מצגות של שקופיות, ועברה לסרטים) צילי שניידר רחי אליאס, טלי אברהמי ועוד.
סרטים שיצאו קצת מהמיינסטרים ולכן סבלו כלכלית: "סגורים" שעסק במפגש של העולם החרדי עם בעלות תשובה. הסרט שלי "לב טהור" (תסריט והפקה שלי, בימוי יהודה גרובייס, צילום בועז יעקב- גורו צילום שחזר בתשובה) הוא דרמה משפחתית די נוקבת. הוא נאסר בצפייה בסמינרים בגלל היותו סרט התבגרות ומעביר ביקורת על אם קשה. אך הפך לחובה בחדרי מורות (מה שהציל אותו כלכלית והפך אותו לרווחי) בהמשך עשיתי עוד שני סרטי נשים "לבד במערכה" נסיון לעשות סרט ניאו ריאליסטי שלא היה הצלחה גדולה ו"על גדות הדנובה" שכתבתי לגרובייס והפך להצלחה גדולה. (סרט נוסחא...)
שאול חיון שערך הרבה סרטי נשים סבור שמה שהופך סרט נשים חרדי למצליח הוא המסר המודגש- שגורם למנהלות סמינרים להמליץ עליו לתלמידות למשל סרטה של רחי אליאס "דמעות של חול" שהדגיש מאוד את מסר הצניעות וכן הלאה.
שלום אייזנבך שהפיק סרטי נשים רבים בעיקר עם אריאל כהן (עיוורת ועוד..) סבור שמה שעושה סרט נשים חרדי למצליח הוא מלודרמה עם מהפכים קיצוניים.
אני סבור שמה שעושה סרט נשים זה "אישה חרדית, עשירה, יפה ומטופחת ומצליחה" כלומר כמו שאמרו פעם על הוליווד שהגיבור הוא גבר פרוטסטנטי יפה תואר, לבן, חזק."  חיזוק האתוס. לדעתי ציבור הנשים החרדי מחפש אישה חרדית מצליחה שהיא מודל לחיקוי ונשים חילוניות מקוות להידמות לה על ידי חזרה בתשובה, ראייתה כמודל וכו'.
קומדיות לא זכו להצלחות גדולות בסרטי הנשים. גרובייס עשה את מתכון סודי דרמה קומית שהצליחה חלקית (ובהחלט עונה לקריטריונים הנוספים שציינתי) כמו כן שולבו בהצלחה דמויות קומיות אורחות בסרטים שונים (גם בעל גדות הדנובה שילבתי דמות קומית שסחטה פרצי צחוק מהקהל).

חרמות ובעיות כלכליות
הסרט הראשון של גרובייס שלא קיבל הכשר הוא "הנקמה היהודית 1" סרט אקשן שצולם באוקראינה ומספר על בחור דתי שנוקם בפושע נאצי למען אביו ניצול השואה. מחנכים ומנהלי ת"ת הסתייגו מאקדחים בסרטים חרדיים. סרטים נאסרו להקרנה בתלמודי תורה, המכירות נפגעו. בנוסף התחיל עידן הצריבות שפגע קשות בסרטים. בהופעות  שלי זיהיתי את הפער- עשרות אלפי ילדים שמכירים כל סרט, אך מכירות מדשדשות.
כדי להבין עד כמה סרטי הבנים היו מיינסטרים למרות שרשמית תתי"ם רבים אסרו אותם על הילדים: הופעתי בת"ת של בעלז בשיא תקופת החרמות. אחרי ההצגה הראיתי לילדים את מאחורי הקלעים של הבובות ואז הוצאתי את קוטי התוכי- כל הילדים כאחד זעקו: פונצ'יקים!...

תוכניות אולפניות
עידן הצריבות ואחריו ההורדות הביא את המפיקים לעבור לתוכניות אולפן. גרובייס עשה את הפונצ'יקים, סדרה שנכתבה לערוץ תכלת- ערוץ מסורת שנכשל, הסדרה הצליחה מאוד. (השתתפי בה חלקית בפינות). אני עשיתי ביחד עם יגאל הושיאר את רכבת המצוות שהייתה הצלחה גדולה מאוד. תוכניות לגיל הרך סבלו פחות מצריבות לעומת סרטי הנוער של גרובייס או אריאל כהן. בצד הנשי יש לציין את מנוחה פוקס שעשתה את הסדרה המצליחה "סבא הושע" בכיכובו של חיים בנאי ע"ה וילדות, וכן את מלכהלי שהוציאה קלטות מצליחות לילדות בזו אחר זו.
רווח נוסף של תוכניות האולפן הוא חזרת האמון של ההורים והמחנכים. אלו תוכניות רכות יותר ללא אקדחים וכו'. במגזר החרדי בלתי אפשרי לעשות הפרדת גילאים- כל הילדים יושבים וצופים ביחד. סרטי גיל הרך גורמים להורים להרגיש בטוח.
הפצה ושמירה על רווחיות בעידן ההורדות
בימיו הרווחיים הקולנוע החרדי התבסס על מפיצים. נועם הפקות, גלפז ומלך ההפצה הבלתי מעורער- אבי גרינברג- גרינטק שגם פיתח שיטה נגד צריבות. (ואף הפיק סרטים בעצמו) אף אחד מהמפיצים לא שרד את עידן ההורדות.
נצוצות של קדושה וערוץ מאיר לילדים (כתבתי לערוץ מאיר חלק גדול מהתוכניות של סיפורי לילה טוב עם שאלתיאל) שנכנס לשוק אחר כך (דתי לאומי שנוגס מעט גם בשוק החרדי) פיתחו אתרי אינטרנט, לאחרונה גם מלכהלי.
אריאל כהן ניסה לפתח אתר הורדות כשר ולא הצליח. (דוסינט ופורטל יהדות מספקים את הסחורה בחינם ללא רשות מהמפיקים, אז למה לשלם?)
סרטי הנשים לעומת זאת בנויים על קונספט של שכירת אולמות, מכירת כרטיסים להקרנות המוניות- סינמה פאראדיסו של ממש. אלא שגם סרטי נשים זלגו לאתרי ההורדות וגרמו למפיקים ומפיקות נזקים של ממש.
טלי אברהמי מריצה גם מופעי בימתיים רבי משתתפות לנשים, הברודווי החרדי...
קונספט חינוכי קהילתי
בשנים האחרונות הקונספט הפך ליותר קהילתי. נצוצות של קדושה עובדים על פרוייקטים משותפים עם תלמודי תורה. המחנכים מעידים על הצלחות חינוכיות, גרובייס נכנס גם הוא לתחום החינוכי, אני עשיתי מספר רב של הפקות עם מוסדות חינוך, הן מוסדות חינוך למחוננים וגם תלמודי תורה ואפילו סמינרים. מרלין וניג ואלישבע עמר עושות פרוייקטים יפים עם סמינרים. הסרט שלי לבד במערכה שלא היה הצלחה קופתית, היה הצלחה חינוכית גדולה כשנתן במה לבנות הסמינר של אלישבע עמר ומרלין וניג.
אני יכול לומר שהקונספט הנוכחי הוא הרבה פחות נוצץ, אך מצד שני הוא הרבה יותר אוטנטי. הוא בא מתוך הקהילה ומשרת את הקהילה. רמת האמון של המחנכים  והמחנכות בו היא גדולה מאוד. אפילו הרב אורי זוהר- שם שמעביר רטט אצל כל קולנוען שלח לנו נערים שהרגיש שמבחינה חינוכית יהיה טוב להם לעבוד בסרטים.
לסיכום: הקולנוע החרדי לא מת, הוא פשוט פורק להרבה פרוייקטים קטנים.
בסרטון: הפרומו של רכבת המצוות.
 בתמונה: מודעת פרסון של מופע בימתי של טלי אברהמי. סרטי ומופעי הנשים מושקעים יותר מסרטי הבנים מבחינת כסף ופרסום הכולל עמודים שלמים בעיתונות החרדית. במודעה גם כתוב היכן תהיה ההקרנה  או ההופעה, מכיוון שלעיתים מדובר על אולם שמחות.





4 תגובות:

  1. כמה תיקונים קלים:
    1. הסרט הראשון שהוצאתי היה"מרתפי האינקוזיציה" והוא אכן קדם לסרט של שאול לילוב וציפי רוזנבלום (ואף גרם לי השראה רבה בכניסה לענף).
    2. הסרט השני שלי היה "לא תוכל להיתעלם" והוא איך לא נערך ע"י שאול לילוב בעצמו, והיה בו הרבה השראה מהסרט נחום איש גמזו.
    3. הסרט הנשים הראשון (לא שקופיות) אכן אני עשיתי, ואף את הסרט של צילי שניידר אני הייתי המפיק הראשון שלו, ובמהלך ההפקה העברתי את ההפקה לשלמה ליפשיץ שהחל כצלם ועבר לעמדת הבמאי.
    4. הפקתי סרטי נשים למספר מפיקים ומפיקות (יעל סילמן, אסתי בראך, רענן זין {להם גם ביימתי} והייתי חלק מההפקה ב3 סרטים של טלי אברהמי "שרה" "בומבי" "והריני מוחלת").
    מהכתבה נשמט שמו של ספרין "גל דיסק" שגם הוא ראוי להיות מוזכר "בדברי הימים" וכן גרינטק, שמגיע לו מקום של כבוד.

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. אני מוסיף כאן פוסט שפרסמתי היום בפייסבוק כי הוא מסמן שינוי שעבר על סרטי הילדים החרדיים מחר ב6 וחצי בערב באשכול פיס, רחוב אהוד בן גרא 9 קרית גת. הקרנת בכורה של הסרט שכתבתי והכנתי עם התלמידים, בשיתוף נצוצות של קדושה. "אמריקה אינה שונה" בשנים האחרונות נצוצות של קדושה הפכו להיות מיזם חינוכי שמכין הפקות בשיתוף עם תלמודי תורה. למיזם יש גם צדדים טיפוליים. לפי חמש עשרה שנה כשהיו חרמות על הקולנוע החרדי אני אמרתי לכל מי שרק היה מוכן לשמוע, שיבואו ימים שמנהלי תלמודי תורה ורבנים יבקשו מאיתנו לעבוד עם תלמידיהם, כי ביטוי רגשי הוא צו השעה. ובכן היום הזה הגיע, הרב יצחק דוד גרוסמן השתתף בסרט של נצוצות, בנים ונכדים של רבנים חשובים משתפים בחוגים שלנו. נפל האסימון- הקולנוע החרדי הוא נדבך חשוב בחברה החרדית, נדבך שאין טעם להילחם נגדו, אלא צריך להפיק ממנו את המיטב.

    השבמחק