יום שני, 22 בפברואר 2016

שבירת סטיגמות והיפוך בדמויות. כיפה אדומה הסיפור האמיתי.

בס"ד   

איך מודדים קומדיה איכותית
איך מודדים קומדיה איכותית? בעיניי קומדיה איכותית היא זו שמשתמשת במגוון אמצעים קומיים, וכן קומדיה שמראה סיטואציה קומית ולא מדברת על סיטואציה קומית- בניגוד לסטנד אפ קומדי שמדבר על...ולא עושה את...מימי הוודביל האמריקני של ראשית המאה העשרים, דווקא הקומדיות שהיו נתונות לצנזורה, הן שהמציאו אמצעים קומיים מגוונים כדי לפצות על אי השימוש בבדיחות גסות ושוברות טאבו.
מעבר השנינות לאנימציה
בשנים האחרונות פחות ופחות רואים קומדיות שנונות לכל המשפחה שאינן אנימציה.
 הומור לא נעלם. הוא תמיד נמצא רק שלובש צורה ופושט צורה. זה נכון להומור בכלל ולהומור רך לכל המשפחה בפרט. סוג ההומור הזה עבר בשנים האחרונות לסרטי אנימציה. למשל: ראינו אצל הקומיקאים הגדולים הגחכה של טקסים. צ'ארלי צ'אפלין עשה את זה בסצנת הפתיחה של אורות הכרך, דני קיי עשה את זה ב"ליצן החצר" בסצנת הענקת האבירות ועוד ועוד...בשנים האחרונות "בית ספר למפלצות" עשה את זה בסצנה שעושה צחוק מטקסי חניכה, המיניונים עשה את זה עם צחוק מטקס הכתרת מלך ועוד..
טכניקת שבירת הסטיגמות וההיפוך.
טכניקה חביבה עליי היא ההיפוך. דמות שמתנהגת שלא כמצופה ממנה. פיל שפוחד מעכבר (מעין זה יש בתלמוד בבלי שבת תחילת פרק שמיני). בסרטים מצויירים של שנות החמישים תום וג'רי ודומיהם הרבו להשתמש בכך.
 מי ששדרג את הטכניקה והפך אותה למוטו הוא אמן הבובות ג'ים הנסון, יוצר החבובות ורחוב שומשום שיצר את המפלצות החביבות. מפלצות שילדים רוצים לחבקן ולא לברוח מהן. סרטי אנימציה מהשנים האחרונות כגון מפלצות בע"מ, בית ספר למפלצות ודומיהם הם המשך ישיר ופיתוח לטכניקה של הנסון. במפלצות בע"מ המפלצות פוחדות מהילדים, יותר ממה שהילדים פוחדים מהמפלצות. כיפה אדומה הסיפור האמיתי לקח את הטכניקה הזו והעלה אותה לרף גבוה מאוד. הוא לקח את הסיפור המוכר של כיפה אדומה אבל הופך את הדמויות. הזאב- הוא עיתונאי חביב, הסבתא- "סבתא זפטה" חובבת אקסטרים וכו'. על הדרך הסרט גם מעביר מסר של לימוד זכות אל תמהר לדון וכו' בנוסף הסרט השתמש בטכניקת הרשומון בה כל דמות מספרת את הסיפור ומשנה אותו בהתאם לנקודת מבטה. הסרט הופק על ידי בוב והארווי וינסטיין שלהם חברה קטנה אשר שנינותה בהחלט חיפתה על בעיות תקציב. הסרט היה רווחי ביותר, וזזכה לביקורות נלהבות על העלילה. (פחות על האנימציה שנעשתה בפיליפינים)
פלופ בסרט השני
סרט ההמשך "כיפה אדומה סוגרת חשבון" הפך לכישלון קופתי וקיבל ביקורות שליליות ביותר בארה"ב. כאשר צפיתי בו הרגשתי רע. הרגשתי שהוא סרט נוסחתי שפשוט הורס את הסרט הקודם. כנראה ששבירת הסטיגמות של הדמויות הייתה בנויה על הפתעה וזה פשוט לא עובד בשנית. הסרט מספר על מזימת רשע שקשורה עם ממתק סודי שנותן כוחות על. הוא שבלוני, לא מפתיע ולא שנון. אני רוצה לציין סצנה אחת שבהחלט רעננה שימוש באמצעי קומי ישן. בסצנת השיא הדמויות נתקעות בתוך אוטובוס מאוזן על אנטנה של בניין. כל תזוזה קלה מטה את האוטובוס ומעמידה את כולם בסכנת נפילה. הרעיון יפה, מל ברוקס עשה את זה בחינניות ב"סרט אילם" שלו. אבל בכיפה אדומה סוגרת חשבון זה לא עובד מכיוון שהזאב פתאום הופך לאדיוט- אפיון  שלא היה לו בסרט הראשון, שם תפקיד זה היה שמור לקירק זמר היודל שבסרט השני הופך למצליחן ובריון. גם דמויות מגוחכות זקוקות לעקביות.


לסיכום: מי שמחפש הומור שנון המשתמש באמצעים קומיים מגוונים כדאי שיצפה בסרטי אנימציה ממוחשבת. ישנם טובים ושנונים במיוחד וישנם פחות. בשביל זה יש את הבלוג שלי לא?....
מזכיר לכם להתעניין בספר שלי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה