יום שני, 21 במרץ 2016

הליצן החיובי בקולנוע, בספרות ובדברי חז"ל

כתבתי מספר פעמים על דמותו של הליצן. ברשימה זו אני רוצה לדלג על הליצן השלילי, שובר הטאבו ופורע המוסכמות שמקורו בקומדיות של אריסטופאנס היווני. אני רוצה להתמקד בליצנים בעלי תפקיד חיובי. בסרטים, ספרים ובדברי חז"ל.
לא סובל עוולות
אחד האיפיונים המעניינים של הליצן הוא אדם שלא סובל עוולות, שקר. כמו אותו ילד בסיפור המפורסם שצעק "המלך הוא עירום". בספרו של דה קוסטר "טיל אוילנשפינגל" הסופר בעצם לקח את דמותו של אוילנשפינגל שהוא לץ עממי ורתם אותו להיות מתקן עוולות הנלחם על חופש האמונות והדת. למשל הסיפור המפורסם בו הרוזן מבקש מטיל לצייר את בני משפחתו, טיל מתחיל לצייר ואז ניגשים אליו כל אחד בתורו כל בני המשפחה, זה מצווה עליו להוריד לו את השומה וזו מצווה להוריד את הכרס וכולם מאיימים להוציאו להורג אם לא ישפץ את דמותם, ואילו הרוזן מאיים להוציאו להורג אם ישנה כלשהו. בסופו של דבר טיל משאיר בד לבן ואומר לכולם שזה ציור שרק אנשים חכמים מבינים אותו ומבחינים במורכבותו, כמובן שכולם משבחים את הציור. זהו סיפור של חשיפת צביעות, על ליצן שלא סובל שקר.
אצלנו קישון עשה זאת ב"תעלת בלאומילך" שם הגיבור הוא יחזקאל הנעבך שלא סובל את השקר שכביכול בניית תעלת אלנבי הייתה מתוכננת.
הגדול מכולם בדורנו- רובין ויליאמס עשה זאת בסרטו "בוקר טוב וייטנאם" שם הגיבור לא מסוגל לסבול את השקרים שהצנזורה מלעיטה את החיילים ואת השנאה המיותרת לדעתו של אמריקנים לוייטנאמים באשר הם. זהו סרט שנון ואיכותי. גם בסרט "איש השנה" הליצן מוצג כאיש אמת, כמי שלא סובל שקרים ואף מוותר על נשיאות ארצות הברית שזכה בה שלא כדין. יוצא בסרט הנפלא הזה פרדוקס מעניין- הליצן הוא איש האמת והפוליטיקאים ויועציהם הם השקרנים. הפוליטיקה היא הליצנות והליצנות היא הכנות.
ומשהו משלנו בן זמננו- בסרט "אפס ביחסי אנוש" הגיבורה היא סוג של ליצן שחושפת את העובדה שחלק גדול מהחיילות ועבודתן בבסיס הג'ובניקי היא בעצם מיותרת ואבטלה סמויה, במיוחד בסצנה בה הגיבורה גורסת את כל החומר של השלישות.
שונא קונפליקטים ורודף שלום
ליצנים הינם בדרך כלל שונאי מלחמות וקונפליקטים. עובדה זו מופיעה בדברי חז"ל. החל משני הבדחנים המפורסמים בני עולם הבא במסכת תענית (כא) שם נאמר שהם בני עולם הבא מכיוון שמשמחים אנשים עצובים וגם משכינים שלום בין אנשים. חז"ל ביקרו בחריפות את תאטרון המימוס הרומי, בשל היותו כרוך בכרטיס אחד עם מופעי גלדיאטורים אליליים, אך ידעו גם לשבח את הצד משכין השלום שבו. אמר רבי שמעון בן לקיש. "צריכים אנו להחזיק טובה לאומות העולם שהם מכניסים מימוסין לבתי תאטראות וקרקסאות שלהן ומשחקים בהם שלא יהיו יושבים ומסיחין אלו באלו ויבואו לידי קטטה." בראשית רבה פ
הספר "החייל האמיץ שוויק הוא ספר סאטירי אנטי מלחמתי. ששם ללעג וקלס את הנטייה של בני האדם להרוג אחד את השני כאשר לא תמיד ברור לחיילים באיזה צד הם בכלל. (לצ'כים לא ברור האם הם בעד הרוסים או הגרמנים). האחים מרקס בסרטם "הולכים מערבה" שילבו מוטיבים של שנאת קונפליקט, גם בסצנה עם האינדיאנים וגם בסצנה בה צ'יקו אומר: "אני לא אוהב את המערב, רק יריות כל הזמן! הייתי אוהב יותר את המערב אם הוא היה במזרח"... צ'אפלין עשה שני סרטים אנטי מלחמתיים מדהימים "החטף שק" על מלחמת העולם הראשונה ו"הדיקטטור הגדול" על השנייה. ואצלנו הייתה את הסצנה הבלי נשכחת ב"גבעת חלפון אינה עונה" בה שייקה מתיידד עם המצרים ומכין להם קפה...
הליצן מול פני המוות
הלכנו מהקל אל הכבד. הליצן שונא העוולות, שונא המלחמות וכעת אנו מגיעים לפסגה. ליצן הניצב מול פני המוות.
שוב רובין ווליאמס. הוא עשה זאת נהדר בסרטו "פאץ' אדאמס" הסרט שמספר את סיפורו של מייסד הליצנות הרפואית. הסרט כשלעצמו לא יצירת מופת. יש בו סיפור אהבה קיטשי שאדאמס העיד עליו בביקורו בישראל, שלא היה ולא נברא. (בניגוד לסיפור עם המשוגע שתרם את בית החולים שהוא אמיתי). אבל הסצנה שבה אדאמס נכנס למחלקה של ילדים חולי סרטן סופניים, לוקח מכשירים רפואיים אימתניים והופך אותם לאביזרים של ליצן, היא מדהימה. כמוה עוד כמה סצנות המראות את הליצן הניצב מול פני המוות וצוחק.
 הגדול מכולם ג'רי לואיס, ניסה לעשות סרט על סיפור אמיתי של ליצן גרמני ששימח ילדים לפני לכתם לתאי הגזים, אך נסיון זה לא צלח, לואיס גנז את הסרט. כנראה שעמידה מול מוות זה דבר אחד ועמידה מול תמצית הרוע האנושי זה דבר אחר, לכן אני לא אוהב את "החיים יפים" של בניני כי הוא חוטא לשואה לטעמי, אם כבר שואה והומור לכו על "יעקב השקרן"- שוב רובין ויליאמס. הומור שחור שמשמר את האווירה הנכונה לסרט שואה, לצד חיוך מריר.
ואם כבר ליצן הניצב מול המוות- (סיפור זה שמעתי בעל פה, אשמח למקור כתוב בתגובות) במסורת החסידית ישנו סיפור מדהים על הלוויתו של הרשל'ה בה חייך הרבי ברוך ממעז'יבוז'. כששאלו אותו מדוע חייך בהלוויה הוא אמר שראה את הרשל'ה מגיע לבית דין של מעלה. מייד הגיעו גדודים של מלאכי חבלה לקטרג על הליצן, שהרי ליצנות עוון חמור הוא. הרשל'ה אמר לזכותו שלמד שישנם ארבעה חובות במשנה: (פרקי אבות) על כרחך אתה נולד, על כרחך אתה חי, על כרחך אתה מת, על כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון" הרשל'ה המשיך: נשמתי היה לה טוב בגן עדן, אמרו לה צריך לרדת, לא התחשק לה, אבל אם צריך- צריך ירדתי. אחר כך היו לי רגעים קשים בחיים! חובות, צרות רציתי למות אבל על כרחך אתה חי-חייתי. כשכבר התרגלתי ונולדו לי נכדים, אמרו לי הגיע הזמן למות. לא ממש התחשק לי אבל- מתתי. שלוש חובות קיימתי בלי לעשות עניינים, אז על אחת אתם מתקטננים איתי? רבי ברוך אמר שבמליצה זו הרשל'ה פטר עצמו מן הדין...
החזון
אני סבור שליצן הוא בכלל אמנות שימושית, פונקציונאלית. לדעתי בכל מערכת נוקשה צריך ליצן. החזון שלי הוא שאחרי הליצן הרפואי יהיה ליצן בית ספרי. שיעזור לילדים הדחויים והמתקשים, ועל כך בפוסטים הבאים בעז"ה.


מזכיר לכם להתעניין בספר ההומוריסטי שלי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה