יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

איך מייצרים קומדיה יהודית-ארגז כלים

מורכבות ביחס היהדות לליצנים ובדחנים
הקומדיה היא עניין עתיק, כבר ביוון העתיקה היא הייתה מפותחת למדיי. איך התייחסו לכך חז"ל? רבים וביניהם חוקרי קומדיה כדוגמת אריה זקס ואחרים ציטטו את הנאמר בתהלים "ובמושב לצים לא ישב" אך ישנה כאן טעות נפוצה. "מושב לצים" או "זדים הליצוני עד מאוד מתורתך לא נטיתי" של התהילים לא מדברים על בדחנות או הומור, אלא על מקום שריק לגמרי מתורה ואף לועג לתורה. כמאמר חז"ל פלישתים לצים היו- המתייחס לצחוק שעשו משמשון המובס ובאמצעותו מעם ישראל. (מסכת עבודה זרה דף יט) הגמרא במסכת תענית (דף כא)  מספרת על שני בדחנים עליהם הצביע אליהו הנביא ואמר לרבי יהושע שהם בני עולם הבא, רבי יהושע המופתע שאל אותם מה מעשיהם והם השיבו "כאשר אנו רואים אדם עצוב אנו משמחים אותו וכן אמרו שהם עושים שלום בין אנשים.
 יש לשים לב בכל מקום בו מוזכר המינוח "לצים" בחז"ל הוא שלילי, במינוח החיובי זה נקרא בדחנות. מה מבדיל אם כן בין הלץ לבדחן? על כך בהמשך. לא לפני שנזכיר שהפתגם העממי "הצחוק יפה לבריאות" מקורו בחז"ל (אבות דרבי נתן פרק ארבעים ואחד)
הקומדיה היוונית רומית וחז"ל
הקומדיה היוונית הידועה לנו בעיקר מהקומדיות של אריסטופאנס שהשתמרו, התאפיינה בסוג של מופעים פרוצים ביותר וחצופים ביותר, הלץ היווני היה לץ פורץ גבולות שעומד על הבמה ומפר כל נורמה. הקומדיות הוצגו בחגיגות האליליות של דיוניסוס. לפי אריה זקס מטרת הקומדיות הנ"ל הייתה לשחרר את העם היווני שהיה נתון לדיסוננס בין התרבות הפגאנית לתרבות העירונית המנומסת, פעם פעמיים בשנה רצו לשחרר אותם מהנורמות המקובלות. הקומדיה הרומית הייתה מעט מעודנת יותר והלכה לכיוון של קומדיות של טעויות, מפורסמת שבהן האחים מניכמוס, במקביל היו מופעי המימוס שכללו ליצנות ג'אגלינג עירום ואף הוצאות להורג "על הדרך" . חז"ל כמובן גינו את המימוסים בחריפות ואף הצביעו על יסודות אנטישמיים במופעים הללו. יחד עם זאת מצאו חז"ל לימוד זכות גם על המימוסים. ריש לקיש אמר (בראשית רבה פ א) צריכים אנו לחזיק טובה לאומות העולם שהם מכניסים מימוסין לבתי תאטראות שלהם וקרקסאות שלהם ומשחקים בהם שלא יהיו יושבים ומסיחין אלו באלו ויבואו לידי קטטה" כלומר רבי שמעון בן לקיש מצא במימוסים יסוד משכין שלום ומרגיע מתיחויות (כפי שאמרו גם הבדחנים ממסכת תענית שהם משכינים שלום)
הוודביל- האם זוהי הבדחנות הטהורה?
במשך זמן ארוך אני מנסה למקד את הגבול בין ליצנות לבדחנות. ההבנה מתבצעת באמצעות מקורות חז"ל ובאמצעות התבוננות בעבודותיהם של קומיקאים שנעדר מהם היסוד היצרי וגובר בהם היסוד השנון. המגמה התחילה במאה השבע עשרה עם ליצני הקרקס שפיתחו מסורת של ליצנות לכל המשפחה, ממופעי הקרקס התפתחו מופעי הוודביל- אותם מופעים לכל המשפחה שהיו נפוצים ברחבי ארצות הברית בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. הצנזורה במופעי וודביל הייתה חמורה מאוד. בדרן שהיה אומר מילה גסה על הבמה היה מורחק לצמיתות. טענה שאני מרבה לחזור עלי היא שהצנזורה והמגבלה הולידה הומור שנון במיוחד בעל אמצעים קומיים מגוונים מאוד. זהו בעצם המוטו של כל הבלוג שלי, הומור מצונזר הוא הומור איכותי ועשיר יותר. האמנים שצמחו בוודביל הם צ'ארלי צ'אפלין, באסטר קיטון, לורל והארדי ועוד, הדור השני שעדיין הושפע מהם השפעה ישירה (אם כי היה פחות שמרני) ג'רי לואיס ולואי דה פינס. מה שייחד את האמנים הללו הוא חיפוש אחרי סיטואציה קומית "טהורה". המצחיק הוא סיטואציה שיש בה חוסר התאמה, פער, הגזמה, הפרה של איזונים ועוד ועוד.
לא כל מה שעשו הקומיקאים הללו עומד בקריטריונים של תורה, אבל הכיוון שלהם היה הומור שמעורר בכל אחד את הילד שבו ואת האמפתיה שבו. החוקרת דניאלה קידר מסבירה שיש הומור שמעורר את החלקים האנושיים הלא תוקפניים במוח ויש הומור שמעורר דווקא את האגרסיות כגון הומור לעגני. פרופ' אריה סובר סקר את ארגז הכלים הקומי העשיר של אמני הוודביל בספרו המצויין "הומור"

מטרתי בבלוג זה ובסרטוני יוטיוב שאני מפיק היא להתחקות אחר ההומר החיובי, דרכי פעולתו וארגז הכלים שלו.
בימים בהם ההומור הולך ונהיה יותר ויותר וולגארי חשוב לי לשמר תרבות שהולכת ונשכחת. אני סבור שבעידן שבו מחפשים את הדרך היהודית ליצור דברים זו תהיה תרומה חשובה.
הסרטון הראשון עוסק בדמות הקומית כאאוטסיידר (יש ללחוץ על הקישור)
הקומיקאי מחוץ לשורה- לחץ כאן על קישור לסרטון

בהמשך לרעיון של הדמות הקומית כאאוטסיידר, מגיעה הדמות הקומית לרעיון של "שבירת טקס" הקומיקאים לוקחים טקסים בעלי מאפייניפ קבועים ו"שוברים" אותם. שילוב של פארודיה, נקודת מבט ייחודית והגחכה של הרגלים. ועל כך בסרטון הבא. שבירת טקס קומית- לחץ כאן על קישור לסרטון



הסרטון השני עוסק בעיקרון ההכפלה- עיקרון משותף לקומדיה וחשיבה יצירתית

הסרטון השלישי עוסק בעיקרון הפער

הסרטון הרביעי עוסק במשחקי מידע- מי יודע מה מתי?

הסרטון החמישי עוסק בליצנים משכיני שלום מהתלמוד הבבלי ועד צ'ארלי צ'אפלין והאחים מרקס 

הסרטון השישי עוסק בעיקרון החיסור, עיקרון משותף לחשיבה יצירתית וקומדיה. עיקרון המאפיין את יצירותיו של בסאטר קיטון שהתאפיין בתגובות מינימליסטיות לצרות ענקיות
באסטר קיטון פני האבן- לחץ כאן לסרטון

תודה ל ניצוצות של קדושה  על הסיוע בהפקת הסרטונים
מזכיר לכם להתעניין בספר שלי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה