יום שני, 5 ביוני 2017

ממולייר ועד אדם סנדלר על קומדיות שקרים

שקרים וצביעות הם חומרי גלם מצויינים לקומדיה. אחד העקרונות הבסיסיים ביותר של הקומדיה הוא כפי שכתבתי בפוסטים קודמים,עיקרון הפער. שקרים וצביעות מספקים זאת בשפע. פער בין המציאות לבין איך שמציגים אותה לזולת, פער בין מה שאני חושב למה שאני אומר וכן הלאה.
כבר בקומדיות הרומיות כגון "החייל הרברבן" של פלאוטוס ודומיהן השקר והתחבולה היה מוטיב מרכזי. מזמינים את החייל הרברבן לבית מסויים מציגים זאת לטובתו וזו אינה אלא מלכודת שהקהל מודע לה היטב מראש. משם התגלגלו עלילות דומות לקומדיה דל ארטה בה המשרתים משקרים ומערימים על הזקנים המפריעים לחתונתם של הצעירים.
כשם שעוגת קצפת המונחת על השולחן בקומדית סלפסטיק גורמת לציפייה מתי כבר היא תושלך על פרצופו של מישהו, כך שקר בקומדיה גורם לציפייה מתי כבר יתפוצץ.

שקרים אצל גוגול ומולייר
מי שללא ספק הביא את קומדיות השקרים לשיא של הצחקה וסאטירה, הוא הסאטיריקן הרוסי בן  המאה ה19 ניקולאי גוגול. בספרו "נפשות מתות"  גיבור הספר הוא קומבינטור בלתי נלאה העובר בין אחוזות כפריות ומבקש לרכוש את הנפשות המתות של הצמיתים. מה שמתברר בהמשך כנסיון הונאה מתוחכם ונפתול שנידון בסופו של דבר לכישלון, וכן המחזה המבריק שלו שעובד לסרט בביצוע נפלא של דני קיי "המפקח הכללי" שם יש שילוב בין קומדיה של טעויות לקומדיה של שקרים. המפקח הכללי אמור להגיע לביקורת בעיירה רוסית מנומנמת, כמובן שכל אנשי מועצת העיר הם חבורת מושחתים, אלא שברגע שהמפקח הכללי  מגיע מציגים חזות של הכל תקין, פער עצום בין המציאות לבין איך שמציגים אותה. זו קומדיה שבה כולם משקרים לכולם עד הגעתו הבלתי נמנעת של המפקח האמיתי.
מולייר השתמש בטכניקת השקרים במחזהו "החולה המדומה" שם היפוכונדר משקר לכולם שהוא מת על מנת לראות מי אהב אותו באמת. השקר חושף אמיתות חבויות.

שתי תבניות
ניתן לומר שישנן שתי תבניות לקומדיות שקרים, קומדיות שבהן השקר מתגלה והגיבור שהוא טוב במהותו אלא שנגרר לשקר מגיע למקום טוב יותר. זה מה שקורה במפקח הכללי ג'ורג'י נגרר לשקר בלית ברירה בגלל קבלת הפנים הבעייתית לאורחים, גם הוא מצפה ומסייע בסופו של דבר לחשיפת האמת. בשלב הזה כל אחד מגיע למקום הראוי לו, ראשי העיר המושחתים מועברים מתפקידם, וההלך התמים וטוב הלב מקבל את משרת ראש העיר.
תבנית שנייה היא סיפורי נוכלים שבהם אנו מצפים מתי כבר ייתפס הנוכל ויבוא על עונשו, או לחלופין יתחרט וישנה את דרכיו. כאלו היו מחזותיו של בן ג'ונסון בן דורו של שייקספיר. בקומדיה "וולפן" אנו פוגשים דמות של נוכל שעושה את עצמו חולה מסוכן על מנת לקבל מתנות מחנפנים המעוניינים בירושה, בסופו של דבר השקר מתגלה והגיבור נידון לבזיון. דוגמא מודרנית  לתבנית זו ניתן למצוא בסרט "מוות לסמוצ'י" עם רובין ויליאמס בו אנו רואים קומיקאי שלא משלים עם אובדן התהילה, מייצר מסכת שלימה של שקרים עד שנתפס, מבוזה ובסופו של דבר גם משנה את דרכיו.
בשתי התבניות יש מוטיב של טהרה. המציאות מזוהמת בשקרים וצביעות השקר מטהר את המציאות ומביא את הטובים או הנרדפים למקום טוב יותר, או מעניש שקרנים פתולוגיים.

קומדיות שקרים בעידן המודרני
קומדיות השקרים הישראלית המפורסמת ביותר היא  "האח של דריקס" בו חייל דתי (טל פרידמן) שסובל מהתקפות מעמיד פנים שהוא אח של כוכב כדורגל, עד הפיצוץ הצפוי מראש. בארצות הברית נעשו אין סוף קומדיות שקרים, אציין את הפרופסור המטורף" של ג'רי לואיס בה כימאי מכוער ודחוי מצליח ליצור לעצמו דמות שקרית של מצליחן יהיר עד הפיצוץ שבו מתגלה זהותו האמתית. "מר דידס" של אדם סנלדר שהיא עיבוד לסרט של פרנק קפרה "מר דידס הולך העירה." כקומדיית שקרים מוצלחת. וכן את "גברת דאוטפייר" של רובין ויליאמס בה גרוש שנאסר עליו לראות את ילדיו מתחפש לאומנת עד הפיצוץ הבלתי נמנע.

 שקרים ביהדות
נאמר בתורה "מדבר שקר תרחק" אך גם ביהדות יש שימוש מושכל ואף בעל גוון קומי בשקר. על אהרן הכהן מסופר שכאשר היה רואה שני אנשים מסוכסכים היה ניגש לכל אחד "ומשקר" לו שחברו אמר שהוא ממש משתוקק להשלים וכך היה משכין בינהם שלום, כאשר היה רואה אדם חוטא היה מאיר לו פנים, הרשע היה מרגיש מצוקה שהכהן הגדול מאיר לו פנים, הפער בין התנהגותו לקירוביו של הרב היה גורם לו לשנות את דרכיו.

גם בתבנית הנוכל שמוענש ישנם  סיפורים  רבים בתלמודים ובמדרשים. למשל הסיפור עם השופט שהיה לוקח שוחד. רצו אח ואחות לחשוף את מעשיו. ניגשו אליו לדין האח נתן לו כשוחד מנורה והאחות נתנה לו כשוחד חמור. התחיל לדון. אמר לו האח "יאיר אורך" על מנת להזכיר לו את השוחד. אך הוא הצדיק את האחות דווקא. ענתה האחות ואמרה "בא החמור ובעט במנורה"

כעת כשכתבתי את הפוסט שמתי לב שבספרי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא השתמשתי לא מעט בטכניקה של קומדיית שקרים. אתם מוזמנים לקרוא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה