יום שני, 21 באוגוסט 2017

הליצן האחרון של אמריקה- על ג'רי לואיס


היום נפטר אחד מענקי הקומדיה של כל הזמנים, אדם שניתן להעמידו בשורה אחת עם צ'ארלי צ'אפלין באסטר קיטון לורל והארדי ושאר הקלאסיקנים. הקומיקאי השחקן ובמאי הקומדיות היהודי ג'רי לואיס. בפוסט זה אתייחס לייחודו המקצועי של לואיס ולהיותו סוף של תקופה
הליצן האחרון של אמריקה
אחד הסרטים התיעודיים על לואיס נקרא "הליצן האחרון של אמריקה" זהו תיאור מדוייק. מה הפך את לואיס לליצן שמזכיר את ליצני הקרקס והוודביל? ראשית מבחינה ביוגרפית לואיס ינק מהוודביל אותם מופעי "הכל כלול" שהיו מקובלים בארה"ב בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. הוריו של לואיס היו מופיעים במופעי זמר ובידור, אביו של לואיס כבנו של רב נהג להופיע בעיקר בפני יהודים בבתי מלון "יהודיים". לואיס מעיד עליו ככשרון גדול ו"שלמד ממנו הכל, במיוחד לרקוד" (עוד נדבר על הריקוד)
אחד המאפיינים הבסיסיים של ליצני קרקס הוא הפיכת פעולות יומיומיות לגרוטסקיות. אחד הסרטים הידועים ביותר של לואיס נקרא "נער המעלית" שם ישנן סצנות ליצניות רבות למשל הסצנה בה לואיס מסתבך עם גיהוץ מכנסיים עד שהופך אותן לקשות כמו קרש. או הסצנה "בנער השליחויות"  בה הוא מסתבך מאוד עם העברת כמה חבילות או מכירת כמה סוכריות.
העברת הלפיד
בנער המעלית ישנה סצנה סוריאליסטית ומאוד מעניינת. למלון בו עובד נער המעלית השלומיאל "סטנלי" נכנס סטנלי לורל מלורל והארדי. (שחקן בדמותו) סטנלי הארדי מביט בסטנלי החדש והולך. אני סבור שסצנה זו באה לבטא את תפישתו של לואיס את עצמו כממשיך ישיר של לורל והארדי, גם כאמן של סלפסטיק ההומור הפיזי של נפילות, החלקות וכדומה שגרם ללואיס בעיות גב, אבל גם כליצן "הובו"
מהו ליצן "הובו"
הובו הוא אחד מטיפוסי הליצן בקרקס שקיבל מקום של כבוד בעיקר בקרקס האמריקני. ההובו הוא סוג של נווד שלא מסתדר במקומות עבודה, תמיד נכשל ומחליף עבודות בקצב מהיר. כזה הוא הנווד של צ'אפלין וכמוהו היו עוד לפניו בקרקס וכאלה הם לורל והארדי שתמיד יחרבו כל עבודה שיקבלו, החל מהובלת פסנתר וכלה בעובדי משרד השריף. לואיס שכלל את דמות ההובו עם סצנות סלפסטיק מטורפות של כשלון מתמשך. הוא היה איש מכירות, נער מעלית, נער שליחויות, נהג, מוסכניק ומה לא? מהו סוד קסמו של "ההובו"? אולי שיקוף של פחד סמוי להיכשל במקום העבודה? אולי שחרור לחץ מציפיות החברה מכולנו להצליח בעבודה. בכל אופן לואיס הביא את ליצן ההובו לגבהים חדשים.
סינדרפלה וספונטניות
לואיס הכין את סרט הדגל שלו "סינדרפלה" סרט שבו הוא הפך את סיפור סינדרלה והגבר הוא האנדרדוג שמנוצל על ידי אחיו. בסרט זה יש תובנה מופלאה שלואיס מעביר לקהל כאשר הוא שם אותה בפיו של "פיה הטוב" (פיה ממין זכר כמובן) הוא אומר כך "אנחנו נתקן את סיפור סינדרלה. סיפור סינדרלה מציג שלימות, הנסיכה זכתה בנסיך מושלם והם חיו באושר ובעושר. ומה יעשו נשים שבעליהן לא מושלמים? אנחנו ניקח אותך כמו שאתה שלומיאל מלא חסרונות ובכל זאת הנסיכה תהיה מאושרת. שאנשים ונשים ילמדו לחיות עם חסרונות"
זה כל כך ליצני זה כל כך נכון לחיים בכלל. במקום שחסרונותיך יהיו אימה מבחינתך, למד לחיות איתם ולהמשיך לחייך. היה חשוב ללואיס שהסרט יצא לחג המולד בחורף, (התאריך היותר מכובד וטוב להשקה) זה היה סרט מוקפד מאוד. בסרט זה לואיס מראה את יכולות הריקוד שלו ואת יכולתו לעשות פארודיה על יכולות הריקוד שלו עצמו. אמנות ממש- הסצנה בה הוא מזמין את הנסיכה בנשף לרקוד.
אולפני פארמונט לחצו שהסרט יצא מיד, אז לואיס אמר להם "שימו אותי בבית מלון ואני מכין לכם סרט קיץ תוך 3 שבועות." לואיס הכיר היטב את בתי המלון וההווי של העובדים בהם, הוא גדל בהם בנדודיו עם הוריו. התוצאה הייתה שהוא הכין סרט ללא תסריט, סרט ספונטני שכולו אוסף של גאגים ליצניים קומיים ובעיניי הוא אחד הטובים שלו אם לא הטוב שבהם. עבודה ספונטנית, להעמיד סיטואציה קומית עד שהיא מספיק מצחיקה, הייתה שיטת העבודה גם של צ'אפלין וגם של באסטר קיטון- קיטון אף התקשה להתרגל לעבודה עם תסריט מסודר. לואיס היה האחרון שהרשה לעצמו לעבוד כך שלושים שנה אחריהם.
ארגז הכלים הקומי
הליצנות הקרקסית וליצנות הוודביל הייתה מופע לכל המשפחה ולכן התרחקה מהומור פרובוקטיבי ועברה לשנינות ואמצעים קומיים מגוונים. ארגז הכלים של לואיס עשיר במיוחד. הגזמות לצניות (הסצנה בתכשיטי המשפחה בה המאפיונר מפיל המון כלי נשק מכיס חליפתו) דמות נווד, ערבוב בין תקופות זמן (יש לו סרט בו חייזר מגיע לכדור הארץ ובטוח שהוא נמצא במלחמת האזרחים) שלימזליות, הומור של אדיוטים, פנטומימה, ריקוד פארודי, טיימינג (כמו בסצנה המופלאה בחדר הכושר ב"פרופסור המטורף"), הומור של שקרים וסודות (הפרופסור המטורף) הפתעות מטורפות (כמו הסצנה בתכשיטי המשפחה בה הטייס מתבקש להנמיך את המוסיקה ואז מגלים שיש לו תזמורת שמתחבאת בתוך תא קטן), גיבור קומי שלא מדבר (נער המעלית) ועוד ועוד מניתי באמת רק חלק קטן- תראו לי היום קומיקאי עם כאלה יכולות מגוונות.
אז מה קרה?
פתאום בשנות השישים הקהל האמריקני לא אהב עוד את הסגנון של לואיס (שהמשיך להיות פופולארי מאוד בצרפת שיודעת להעריך ליצנות קלאסית.) הקהל האמריקני היה סבור שההומור של לואיס תמים מידי. האם סוג ההומור הזה עבר מן העולם? אני סבור שלא, הוא פשט עבר לסרטי האנימציה הממוחשבת דמויות כמו פלינט מגשם של פלאפל, גרו, פרופסור מפריו והמיניונים "מגנוב על הירח" וכיוצא בהם הן בהחלט דמויות לואיסיות.
כמו הבדחנים בתלמוד שנתפשים כאנשים שבאים לעשות טוב לאנשים –משמחים את הבריות ומשכינים שלום- כזה היה לואיס. אחרי דעיכתו בקולנוע הוא המציא את עצמו מחדש בטלוויזיה והתמחה ב"שירותרומים" למינהם והתרים סכומי עתק לצדקה. ואף השתתף פעם אחת בשירותרום שלנו בישראל.
אני סבור שליצן-בדחן מהסוג של לואיס חסר מאוד כיום.

יהי זכרו ברוך. זה הקטע שהוא ביצע בשירותרום אצלנו

מזכיר לכם להתעניין בספרי  ז'בוטינקי פינת רבי עקיבא
פוסט נוסף על לואיס ניתן למצוא באתר ילדי הקומדיה ג'רי לואיס באתר ילדי הקומדיה



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה