יום שני, 4 בספטמבר 2017

התאטרון הדתי עולה כיתה- על ההצגה שלום עולמים

בס"ד   
אתמול הוזמנתי להצגת הבכורה של ההצגה "שלום עולמים" של תאטרון אספקלריא, המבוססת על סיפור של ש"י עגנון. אז קודם כל רוצו לראות, הצגה מצוינת. המשחק של כל השחקנים מצוין ושל התפקיד הראשי יונתן פז בוגנים מדהים בעוצמתו. אין ספק שהתאטרון הדתי עלה כיתה או ליגה. מדובר על הפקה מוקפדת, כוריאוגרפיה מצוינת, תפאורה מינימליסטית אך יפה ותאורה ומדויקת.
 ידידי השחקן יואב עמיר מציין שכשחקן בהחלט הרגיש את עליית המדרגה הזו, במשחק, בכמות החזרות במוזיקה, בכוריאוגרפיה ובשירים.
הסיפור והמשל
הסיפור אינו סיפור עגנוני טיפוסי. יש בו אמנם את הפיוטיות של עגנון, שהמחזאית הצליחה לשמרה יפה, אך גם פארסה סאטירית שאינה אופיינית לעגנון בדרך כלל. (ומאוד אופיינית לשלום עליכם)
 הסיפור מספר על עיירה דמיונית בה לא ירד גשם והאנשים רעבים. פרנסי העיירה מחולקים לשתי קבוצות, גלויי הראש וכסויי הראש. כסויי הראש מאופיינים בקטנוניות ובפלגנות בינהם "מי שלא הולך עם כובע עם סרט סופו ללכת לסרט בלי כובע" אומר אחד מכסויי הראש, לקול צחוקי הקהל. גלויי הראש מאופיינים בנהנתנות, הם עסוקים באיכות הקפה שלהם עד צוואר. בהמשך אחד מפשוטי העם שאינו לא מכסויי הראש ולא מגלויי הראש, קץ במצב, הוא עג עוגה כמעשה חוני המעגל ומבטיח לא לצאת ממנה עד שירד גשם. עסקני הציבור נבהלים ממעשהו, מכך שפשוט עם מגלה מנהיגות, הם מתאחדים כנגדו באחדות מפתיעה ומשהוא מצליח להביא את הגשם הם ממציאים פתרון- כיסוי שיחצוץ בין הגשם משמיים לעירם.
אני סבור שהנמשל הוא מאוד ברוח הרב קוק. הנביא הוא גם מחובר לשמיים וגם מחובר לעם, הוא אינו מכסויי הראש ואינו מגלויי הראש. התקופה תקופת מצוקה של טרום הציונות. פוגרומים, תנועת ההשכלה, ההסתגרות הגוברת והולכת של החרדים מאידך, וכולם שמים כיסוי בפני הגשם- מהו הגשם משמיים? הברכה השמיימית לחזרה לארץ והקמה של בית הוגן ומכבד לכל יהודי. מפתיע שמחזאית שאינה דתייה העבירה בצורה מדוייקת כל כך את רוחו של הרב קוק- ואולי ברוח המחזה זה בעצם לא מפתיע.
פינת הפספוס הקטן.
דעתי כאמור חיובית מאוד על ההצגה, אני מרשה לעצמי להצביע על פספוס קטן לטעמי. האלגוריה מעט מורכבת ומי שאינו רגיל בשפה האלגורית עלול להתקשות בהבנתה. הבעיות הן היסטוריות, ועוסקות בתקופת ראשית הציונות. מעט קשה לעשות סאטירה היסטורית. סאטירה היא מדיום של ההווה. אני סבור שהיה מקום לקשר ברמיזות קטנות לבעיות הפוליטיות של היום. (סיגרים? רייטינג? נראות בתקשורת?) כמו כן, בהחלט היו רגעים שהקהל צחק, ובכל זאת אני סבור שהיה מקום לעוד קצת אלמנטים קומיים במחזה. אם כבר הולכים על סיפור עגנוני שהוא קרוב ברוחו ל"שלום עליכם" הגאון הקומי של עליבות והוד המשמשות בערבוביא בשטעטל היהודי, אז יש לתת עוד מהאלמנטים הקומיים. שלום עליכם הושפע מאוד מגוגול, הסאטירות שלו ושל גוגול מורו מאוד מצחיקות במובן הפשוט של המילה להצחיק.
הצד הכלכלי
אני השתדלתי להדחיק את המחשבות הללו, אבל יואב העלה את זה, אז אני כותב על כך. ההצגה הזו היא בלתי כלכלית בעליל. אני סבור שטוב עשה חגי לובר מנכ"ל אספקלריא שהרשה לעצמו הצגה איכותית אף שאין לה היתכנות כלכלית, מכיוון שהוא ממתג את עצמו ובצדק בליגה של הגדולים. שרת התרבות מירי רגב לטיפולך! את אומרת כל הזמן שצריך לתת תמיכה גם למגזרים רחבים אז קדימה. ועוד שיעור קטן לשרה רגב. ההצגה היא אמנם דתית, שלא לומר מגזרית. יחד עם זאת יש בה שיתוף פעולה יפה וכנה עם מיטב היוצרים של "תל אביב". הם הקשיבו לצרכים ולרצונות של חגי לובר והוא הקשיב להם. ככה מביאים קולות חדשים, לא בצעקות והתלהמויות.
מזכיר לכם להתעניין בספר שלי שגם הוא שטעטלי וגם הוא קומי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה