יום שבת, 9 ביוני 2018

אז מה סודו של יובל המבולבל?

בימים אלו מתחוללת סערה תקשורתית סביב יובל המבולבל, אין ספק שאני משוחד, יובל הוא אוהד חב"ד שנרתם לעזור להתהלוכות ל"ג בעומר מכל הלב, הוא איש חסד ויהודי חם. וכן ,אני מחבב אותו מאוד.
ראשית אני מאחל לו שיצא במהרה מכל הסיפור ושיימצא נקי.
פוסט זה מוקדש לאפיוניו כקומיקאי, מהו סודו?
ישבתי וצפיתי בכמה תוכניות של יובל המבולבל, המועדון של יובל, מר עגבניה ועוד.
ארגז הכלים הקומי של יובל עמוק, הוא משתמש באמצעים רבים ומגוונים המתכתבים עם הקומדיות הקלאסיות. לכן ניסיון להציגו כאמן שטחי ,הוא פשוט לא נכון עובדתית. שמח כן, שטותניק ופרצופן כן, אבל במובן החיובי של המילה. מראהו גרוטסקי והוא לא מהסס לצחוק על עצמו ועל הקרחת שלו.
חוסר ביקורתיות
הזכרתי כמה פעמים כאן בבלוג, את ההשקה בין עקרונות החשיבה היצירתית לבין הקומדיה. אחד העקרונות הבסיסיים ביותר הוא סיעור מוחות, שאינו פוסל שום אפשרות, כל רעיון שעולה על הדעת מקבל במה, אחר כך נבחן אותו לעומקו, אבל ראשית סיעור מוחות פרוע. אין ספק שמוחו של יובל קודח ופרוע, הוא ממציא חרוזי נונסנס במהירות, הוא עושה קישורים בין דברים שלכאורה אין בינהם קשר וגם זה חלק מהותי בחשיבה היצירתית. החרוזים והקישורים שלו מזכירים את השטוזים של דתיה בן דור- וממשיכות דרכה חרוזים כמו "פעם חיפושית עבדה בקופה ראשית" לנו זה נשמע שטות, אבל יש כאן חשיבה מסתעפת וקישור בין שני דברים שאין בינהם קשר באמצעות הדמיון הצלילי. הססמא של יובל כדי לעבור לעולם הקסום אינה בנאלית היא שטותניקים אחת שתיים שלוש חומוס (או שקשוקה) על הראש. יש כאן שבירה וסוג של פארודיה על סיפורי הכניסה לעולם קסום.
בדור שבו כבר מגיל הגן אנו מאובחנים ונתונים תחת ביקורת, דמות כמו זו של יובל שמקבל ומכיל כל אחד כמו שהוא, שמרשה ומאפשר לכל שטות לצוץ בלי להשתיק או לבקר, נחוצה ביותר, ולכן זוכה להצלחה כה מסחררת. ישנם הרבה תאורטיקנים שהלכו בדרכו של ג'וזף קמבל וטענו שכמעט כל יצירה מצליחה קופתית יושבת על צרכים אנושיים בסיסיים (מודעים או לא) . הצורך להשתחרר מביקורת, להיות חופשי, לעשות טעויות ושימשיכו לאהוב אותי, הוא צורך בסיסי ולא רק של ילדים.
חולשות של ילדים
ג'ים הנסון אמר פעם בראיון שהדרך להצליח בתוכניות ילדים היא לתת לדמויות שלך תכונות של ילדים. מר עגבניה הוא שלומיאל, דברים נופלים לו, אבל בסוף זה מצליח- גורם הזדהות לילדים עם קשיים מוטוריים. הטעויות של יובל בדיבור, שכחתו מה רצה להגיד, הבלבולים שלו בלבישת בגדים, כל אלו חולשות של ילדים וילדים מזדהים איתם עמוקות. יובל מתנהג כמו ילד, הוא שותה שוקו ודווקא חם, הוא נעלב בקלות וזקוק כל המן לגילויי חיבה.
אמפתיה
כמו הקומיקאים הקלאסיים. (צ'אפלין, לורל והארדי, ג'רי לואיס) יובל הוא שלימזל שמנסה לעזור אבל לא כל כך הולך לו (עד שבסוף זה מסתדר איכשהו). העלילה צפויה. צצה בעיה מר עגבניה נרתם לעזרה, ומצליח ביותר מזל משכל. אצל ילדים תבנית שקופה וידועה אינה חסרון, אלא משרה עליהם תחושת ביטחון.
ארגז כלים קומי רחב
פתק שמזכיר פתק שמזכיר פתק ובסוף שכחתי, הגדלה והקטנה של אובייקטים ואנשים, שלומיאליות, בעיות שנפתרות ביותר מזל משכל, קומדיה של טעויות, יכולת לרקוד באמת וגם לעשות צחוק מהריקוד כאילו אינו יודע לרקוד. אלו אמצעים קומיים שזיהיתי בשתי תוכניות של עשר דקות כל אחת, כך שניתן בהחלט לומר, ארגז הכלים הקומי של יובל עשיר. הוא לא כותב לבד, יש לו צוות איתו, אבל זה עובד. זה הומור פשוט ובריא לכל המשפחה.
אז למה הברנז'ה לא אוהבת
התשובה במילה אחת- ביקורתיות. יובל הוא ההיפך מהמילה הזו, הוא שטותניק, הוא אנטי ביקורת, הוא אומר ועושה כל שעולה על רוחו.
באמצע שנות השישים הסרטים של ג'רי לואיס הפסיקו להצליח. זו בדיוק התקופה שהתחיל תהליך של אקדמיזציה של הקולנוע- הכנסת ביקורתיות אקדמית לעולם הקולנוע. מה שעשה טוב לדרמה עשה רע לקומדיה. הקומיקאים הגדולים היו ספונטינים. באסטר קיטון, צ'אפלין וגם ג'רי לואיס בחלק מסרטיו עבדו ללא תסריט, הם בנו סצנה קומית וביצעו אותה עד שהייתה מספיק מצחיקה. בעידן הביקורת אף אחד לא מעיז לעבוד ככה. ג'רי לואיס אמר שמבקרים לא מבינים קומדיה והוא צדק, כמה שהוא צדק. אריה זקס דיבר על "מותו של הלץ" על דיכויו של הלץ הפרוע בסגנון מיסטר פאנץ' הבריטי בתרבות המערבית. (הייתי בהופעה של פאנץ' וג'ודי בחולון, אנשים יצאו באמצע כי זה לא חינוכי) אריה זקס גם אמר עוד משהו בהקשר הזה, משהו שמסתמן כנבואי- "כשמדכאים את הלץ מקבלים קפקא." גם האימה וגם הקומדיה הן הזייה. המוח הוזה- ואם לא נותנים לו להזות "בטריפ טוב" הוא הוזה בטריפ רע. אנחנו דור של ביקורת, דור שהפך את הליצנים לאימה (הליצנים הרוצחים) דור שמאבחן ילדים מגיל אפס, שמעריץ את האדם הספונטני והיצירתי הפרוע (מפתחי האפליקציות) אך  גם חושש ממנו בו זמנית (אז למה אין לו תואר...)

מי שקורא את הפוסטים בבלוג הזה מכיר את המדד שלי לקומדיות, נקיות, לא וולגאריות ועם אמצעים קומיים עשירים ומגוונים. יובל ממוקם במקום גבוה בסולם שלי.

בהצלחה יובל, מקווה שתוכל להמשיך הלאה כי אנחנו זקוקים לאנשים כמוך.

מזכיר לכם התעניין בספרי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה