חפש בבלוג זה

יום שלישי, 22 בינואר 2019

תערוכת ההומור היהודי בבית התפוצות

ככותב בלוג על קומדיות, הייתי חייב את הביקור הזה לעצמי, היום עשיתי זאת וביחד עם תלמידים שזה נתן פרספקטיבה מעניינת על הדור הצעיר.
יצאתי ברגשות מעורבים. התערוכה מעוצבת בצורה נאה, רוב הגדולים נמצאים שם. יש הסבר יפה על "רצועת הבורשט" אותו אזור נופש  יהודי בהרי הקטסקיל בניו יורק, שהצמיח קומיקאים ענקיים כמו ג'רי לואיס מל ברוקס ועוד. חדר ההולוגרמות של הסטנדאפיסטים היה מרשים מאוד. וכן ההתייחסות למעורבות העצומה של יהודים בהומור האמריקני. והפינה של סיינפלד, כמו גם של דני קיי וג'רי לואיס עשויות היטב, עם קטעים באמת נבחרים.
מה הפריע לי?
המידע הוא בגדר קצה קצה המזלג- שאלתי את התלמידים, מי שאין לו ידע מוקדם לא באמת הבין מי זה מי ומה תרומתו וחשיבותו.
ההסבר וההגדרה- מהו הומור יהודי? הומור שנעשה על ידי יהודים. איפה התייחסות לסבל היהודי? לתחושת הנרדפות?
ההומור היידישאי- נוכחותו חלקית ביותר, חסרים הרבה מהגדולים באמת. כגון דז'גאן ושומאכר, אלתר דרויאנוב והעיקר שלום עליכם- איך אפשר לעשות תערוכה על הומור יהודי בלי להזכיר את גדול הסאטיריקנים היידישאים- שלום עליכם. ההומור היידישאי הוא השורש האמיתי של ג'רי לואיס ודני קיי ומל ברוקס, שהם לא רק יוצרים ממוצא יהודי אלא יוצרים יהודיים שבדיחותיהם מלאים בתחושת דחייה ואי השתלבות במיינסטרים. אפילו על הנווד של צ'אפלין אמר שלום עליכם "צ'אפלין האיש אינו יהודי אך הנווד שלו בוודאי יהודי". כמו כן הקביעה כי "הבדחן" של העיירה נדחה על ידי הממסד הרבני והתקבל רק בלית ברירה בוודאי אינה מדוייקת- שמעון דז'יגאן בעצמו דחה אותה וראה את עצמו ממשיך מסורת נשכחת. אווירה זו הייתה נכונה נקודתית  לתחילת המאה העשרים בה להקות כמו "זמרי ברוד" לעגו לחסידים ואדמורים ונוצר קרע, אך במסורות היהודיות היה מקום של כבוד לבדחן- הרשלה מאוסטרופול נקבר כאות כבוד, צמוד לבעל שם טוב.

בהומור הישראלי לא ראיתי את אפרים קישון- וזה היה חסר, מאוד חסר, אולי פספסתי, אבל מקומו של קישון אמור להיות כזה שאי אפשר לפספס. היו חסרים לי גם אדיר מילר שרמזור שלו זכתה להצלחה בינלאומית ושלום אסייג שמייצג את ההומור הישראלי מזרחי  העכשווי (כן, היה מקום של כבוד לסרטי הבורקס)
ברמה הבינלאומית- נשכחו שני קומיקאים חשובים. ארקדי רייקין- הלוא הוא צ'ארלי צ'אפלין של הרוסים. זה שכרושצ'וב היה יושב אצלו בתאטרון וצוחק בקול רם. יהודי בכל רמ"ח ושס"ה ומקור גאווה ליהודי רוסיה.
והיהודי צרפתי ממוצא אלג'ראי - ז'ראר אורי (חורי) שעשה את הקומדיות הטובות ביותר של לואי דה פינס. עלילות רבי ז'קוב, הקאדילאק הלבן, שיגעון גדלות, מבצע תה לשניים ועוד. וברמה העכשווית יש את אוליביה נקש ואריק טולדנו שהם יוצרי קומדיות מרכזיים בצרפת בשנים האחרונות (מחוברים לחיים ועוד)
לסיכום שווה ביקור- אך כדי שהביקור יהיה אפקטיבי צריך להשלים מידע לתלמידים לפני או אחרי.
מזכיר לכם להתעניין בספר שלי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא