בס"ד טעמי הקרבנות לפי הרמב"ם והרבי מליובאוויטש
קרבנות לפי המורה נבוכים
כתב הרמב"ם מורה נבוכים חלק ג פרק לב
אי-אפשר לצאת מניגוד לניגוד בבת-אחת. לכן אין אפשרות בטבע האדם שיעזוב את כל אשר הסכין אליו בבת-אחת... והדרך המפורסמת בעולם כולו, שהסכינו אליה באותם ימים, והפולחן הכללי שגדלנו עִמו, לא היה אלא להקריב מיני בעלי-חיים באותם מקדשים שהציבו בהן הצורות, ולהשתחוות להן, ולהקטיר קטורת לפניהן... לא הצריכו חוכמתו יתעלה ועורמת-חסדו, הנראית בבירור בכל מה שברא, שיצווה עלינו לדחות את מיני דרכי פולחן אלה, לעזוב אותם ולבטלם, כי זה היה באותם ימים דבר שאין להעלות על הדעת לקבלו בהתאם לטבע האדם אשר לעולם נוח לו במה שהסכּין אליו…
זה בהמשך לדבריו בחלק ג כו שלמצוות יש טעם אלא שלא תמיד אנחנו מבינים אותו ובפרק לב שהקב"ה לא מכריח בני אדם להשתנות בבת אחת באופן שנוגד את הטבע האנושי ולכן לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים ביציאתם ממצרים. יחד עם זאת כתב בטעם מצוות הכרובים בבית המקדש (חלק ג פרק כד) שזה להורות על כך שלמרות שהנבואה מגיעה דרך מלאך (למעט נבואת משה) אנו סומכים על הנבואה אפילו אברהם לשחוט את בנו. הרי לנו שהנבואה וכ"ש נבואת משה גוברת אפילו על טעם שכלי ומוסרי חזק ביותר. (וראה מאמר תורני במשלב ל"ג מאת יונתן מאיר על דרכו השונה מהקצה אל הקצה בהבנת פרשת העקידה של בעל מי השילוח עפ"י הזהר הק' ואכ"מ)
הרמב"ם ביד החזקה
הרמב"ם הוא ראש לראשונים שעסק בדיני קדשים והדגיש שבימות המשיח יחזרו כל הקרבנות. "המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה. (סוף הלכות מלכים)
וכך כתב בסוף הלכות מעילה
ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם לפי כוחו. ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס אל ה' פן יפרוץ בו ולא תהיה מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול…קל וחומר למצווה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא…וכל הקרבנות מכלל החוקים הן…אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד
פרופ' טברסקי (בספרו הקדמה למשנה תורה עמ 432 ואילך מסביר) ששיטת הרמב"ם היא שגם כאשר מתגלה סתירה בין הטעם להלכה. ההלכה למעשה אינה משתנה.
על דרך זה כתב רבינו בחיי בפרשת ניצבים
שמעתי בשם הרמב"ם ז"ל בפירוש כתוב זה 'הנסתרות לה' אלקינו', יאמר, סודות התורה הנסתרים, טעם המצוות, לשם יתעלה הם; ואם יזכה אדם שיקח אזנו שמץ מהם בידיעת שורש המצווה ועיקרה בנסתר שבה, אל יפטר בכך מן הנגלה, שלא יעשה המצווה בענין גופני, אין לו למנע מזה, שהרי 'הנגלות לנו ולבנינו לעשות'.
האברבנאל
בהקדמתו לחומש ויקרא מגן על הרמב"ם ומביא הוכחות מחז"ל לתקפות טעמו ומהנביאים לתקפות קביעתו שהתפילה תכלית ראשונה בהיותה קרבת הנפש אל ה' והקרבנות תכלית שנייה. כאשר הקרבנות לא קרבו אל ה' אלא הפכו למס שפתיים שפוטר מעבודה פנימית וגורם לחוטאים להחזיק בדרכם הוכיחו הנביאים על כך.
המדרש המרכזי שמביא האברבנאל הוא ויקרא רבה "ר' פנחם בשם רבי לוי אומר משל לבן מלך שהיה שליבו היה גס עליו והוא למוד לאכול נבלות וטרפות אמר המלך יאכלם על שולחן זה תדיר ומעצמו הוא נזיר. כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת אלילים והיו מביאים קרבנותיהם לשעירים באיסור ופורענות באה עליהם. אמר הקב"ה יהיו מקריבים קרבנותיהם לפני באוהל מועד והם נפטרים מעבודת אלילים"
רבי אברהם בן הרמב"ם
כתב בספרו מלחמות ה' שהטעם במורה נבוכים אינו הטעם היחידי אלא טעם שנועד להסביר על פי שכל.
הרב קוק כתב באגרותיו (אגרות ראיה תתקצ"ד)
אין ראוי לנו לחשוב שבקורבנות מונח היה רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בה טבעיות קדושה ופנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהגלות אור ה' על עמו, ותחייה מקודשת תשוב לישראל, ואתה יכירו גם כן כל העמים כולם.
שיחות הרבי מיליובאוויטש
בעל התניא חבב את המורה נבוכים. חסידות חב"ד רואה בספר את האלוקות כפי שמתלבשת בגדרי העולם וזוהי התכלית של "דירה בתחתונים." במתן תורה היה גילוי מלמעלה כפה עליהם הר כגיגית (אהבה רבה על פי ביאור החסידות, הצעה שאי אפשר לסרב לה) ואילו בפורים בתכלית השפל עם ישראל קיבל את התורה מצד עצמם ומצד גדרו של העולם שהאלקות חודרת בתוכו. (שיחת הרבי כי תשא ספר השיחות תשמ"ט)
לכן הטעם של הרמב"ם בדרך הטבעית הוא חשוב כי מדגיש את זיכוך העולם גם בני נח. "הדרגה שניתנה לעשות שלום בעולם…גם לבני נח" (ספר השיחות תשמ"ט כי תשא הערה 39)
מצד טעם זה בהסברה שכלית התפילה במעלה יותר גדולה מהקרבן, היא פועלת יותר קרבת הנפש והשכל לקדוש ברוך הוא.
מבואר בתניא פרק ב' בהגהה חסידות רואה בדרגות עליהן הרמב"ם מדבר אלקות ברובד מוגבל. ועל דרך זה בעניין צלם אלוקים. (ראה מאמר קודם כאן) חסידות מסכימה עם הרמב"ם שהצלם הוא השכל אך קובעת שישנו רובד נשמתי גבוה מכך חיה יחידה והתכלית היא לאחד בין הרובד הגלוי לרובד הנסתר. (בסיומי הרמב"ם תשל"ה ותש"ן הרבי מדייק בלשון הרמב"ם בתחילת הלכות יסודי התורה שהרמב"ם עצמו מרמז לדרגות שלמעלה מהתלבשות בשכל אנושי)
לעולם ההלכתי סטטוס ייחודי. כפי שמסביר הרבי בקונטרס הלכות של תורה שבעל םפה שאינן בטלות לעולם. (קהת תשנ"א) ההלכות נצחיות ואינן בטלות גם בימות המשיח, ומבטאות קשר עצמי ועמוק ביותר עם הקדוש ברוך הוא.
בשיחה (בליקוטי שיחות חלק לב ויקרא א ) הרבי מסביר את מאמר חז"ל נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני שזו דרגה מאוד גבוהה שכל עניינה "נעשה רצוני" האדם שם עצמו על הצד לגמרי נגד ההגיון שכן אין הגיון בשריפת בהמה צער בעלי חיים וכילוי ממון. מדובר דווקא על קרבן תמיד או עולת נדבה שאין בו אפילו תועלת של כפרה על חטא. הרבי מקשר דרגה זו עם קביעת הרמב"ם בהלכות תשובה שהעבודה הנעלית היא עבודה לשמה עושה האמת מפני שהוא אמת. למעלה מכפרה על חטא ולמעלה אפילו משלימות נפשית המתוארת בטעם הרמב"ן לקרבנות.
נמצא לפי זה שהקרבנות לעתיד לבוא יהיו בדרגה של לקיים רצונו לשמה. זהו עומק דבריו של פרופ' טברסקי שלמרות שינוי הטעמים ההלכה לא משתנה. תתגלה דרגה עצמית.
אם נצרף לכך את דברי הרב קוק שהעולם יקלוט את זה.
העולם יקלוט את הצד העמוק שבמצוות שעניינן חיבור בין ישראל לקדוש ברוך הוא וזה יונח בשכל. (הרב קוק תולה זאת בהופעת רוח הקודש בגלוי)
כפי שמסביר הרבי בסיום הרמב"ם תש"ן שהדרגות הגבוהות ביותר יונחו בשכל כלומר יחדרו בגדי העולם גם אצל גויים "לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד. (עיין שיחת ראה תנש"א שם הרבי מסבר שדרגת ראיה מגיעה על ידי לימוד התורה)
נמצא לפי זה 3 שלבים.
קרבנות כדי להרחיק מעבודה זרה. טעם המתיישב בשכל
הקרבנות הפכו למרחיקים מהשם ואינם נמצאים בזמן הגלות על פי תוכחות הנביאים והסבר האברבנאל. השכל מחייב שכרגע קרבנות בטלים בגלל שהם גרמו את ההיפך מתכליתם הגלויה.
הקרבנות חוזרים כגילוי של מצווה והתקשרות לקדוש ברוך הוא למעלה מטעם ודעת. אלא שעניין זה גופא שכיום הוא על שכלי ואין לו מקום בספר פילוסופי, יהפוך להיות מובן גם בשכל אנושי שיבין את גודל העילוי של התקשרות מסוג זה.
ספר הלכתי מבטא את הקשר העצמותי שיתגלה לעתיד לבוא לכן בספר היד הלכות כולל הלכות של ימות המשיח הקרבנות מובאים בהרחבה.
ספריית אסיף מנחה וזבח שנת תשע"ג
נעזרתי רבות במאמר זה בכתיבת המאמר שלי.
