יום שבת, 18 בינואר 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית- ארגז כלים. פרק שלישי



בפרקים הקודמים כתבתי על הקשר בין קומדיות הוודביל להומור היהודי.
כתבתי שההומור הוודבילי שורשיו בקרקס המודרני והמשכו בקומדיה האילמת. החיבור שלו ליהדות הוא בחיפוש אחר טכניקות הצחקה שנונות ומעודנות שמפעילות את החלק הידידותי במוח.
בפרק זה נסקור את אחת מטכניקות ההצחקה המרכזיות של ליצני קרקס, אמני וודביל וקומדיה אילמת: ההגזמה.
כולנו מכירים את בגדיהם של ליצני הקרקס. נעליים ענקיות, בגדים למעלה מן המידה. ליצני הקרקס אף מבצעים פעולות יומיומיות עם חפצים בגודל מוגזם. במיוחד מפורסמים המסרק הענקי ומברשת השיניים הענקית.
טכניקה זו חביבה במיוחד על אמני הוודביל וניתן לראות ביטויים שלה בקומדיות מכל הזמנים. מצ'אפלין עם הנעליים הענקיות שלו ועד סטיב בושמי שבסרט "השבוע של" רוכש בקבוקי ויסקי ענקיים לחתונה "כי זה היה במבצע".
ההגזמה יכולה להיות גם בתגובה- כפי שאנו מכירים מסרטים מצויירים- בהם מישהו אוכל חריף למשל וכל הבית מתמלא להבות. או מישהו כועס ויוצא לו עשן מהאוזניים.
טכניקת ההגזמה חביבה גם על סטנדאפיסטים. למשל שלום אסייג מספר על העבריין השכונתי שישב כל כך הרבה בכלא עד שהתחילו לחייב אותו תשלום ארנונה על התא.
להלן מספר דוגמאות קלאסיות לטכניקת ההגזמה.
באסטר קיטון קורא עיתון- אבל איזה עיתון....


צ'ארלי צ'אפלין אוכל ארוחה ולא משלם כי הוא רוצה שיכניסו אותו לכלא. שימו לב לגודלה של הארוחה.


או ג'רי לואיס מוציא כלבים לטיול. אם אתה מוציא 3 כלבים לטיול זו עבודה. אם אתה מוציא 10 כלבים לטיול זו הגזמה קומית כפי שג'רי לואיס יודע לעשות היטב.
שימו לב לסצנת המעצר המוגזמת לגמרי מ"האחים בלוז" כוחות אדירים מהמשמר הלאומי של אילינוי על מנת לעצור שני בטלנים לא חמושים. הגזמה במיטבה.



יום שישי, 3 בינואר 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית - ארגז כלים פרק שני



בפרק הקודם ערכנו אבחנה בין הומור לעגני וולגרי לבין הומור שנון, שהוא יותר הכיוון של ההומור היהודי.
בפרק זה נסקור את הגיבור הקומי ונראה שיש לו מאפיינים יהודיים.

הגיבור הקומי הוא גיבור מחוץ לשורה. לעיתים קרובות מחוץ לשורה פשוטו כמשמעו. אם נראה פלוגת חיילים צועדת- הגיבור הקומי יצעד בכיוון  הלא נכון. הנה דוגמאות.

לורל והארדי צועדים בלגיון הזרים


צ'ארלי צ'אפלין לא מצליח לצעוד נכון ב shoulders arms



או השיר "חיימקה שלי" של דן אלמגור




המצעד קרב, מריע הרמקול.
המצעד קרב, הנה גם הקצין.
כל החיילים דורכים ברגל שמאל,
רק חיימקה שלי דורך פה בימין!

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים ברגל, בלי בושה!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
דורך ברגל הנכונה!

הם קרבים לכאן שזופים וחסונים
לראשם חובשים כומתה מבד שחור.
לכל החיילים הסמל מלפנים,
רק חיימקה שלי - הסמל מאחור!

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים בסמל, בלי בושה!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
חובש נכון את הכומתה!

הרמקול פוקד: "דגל רובים אל על"!
הקצין קורא: "כולם - ימינה שור"!
לכל החיילים רובה ביד, אבל
רק חיימקה שלי יורה פתאום כדור.

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
מפחדים פה, זה ברור!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
יודע איך לפלוט כדור!

שמאלה, שמאלה פנה, מריע הרמקול.
הקהל כולו מריע מאושר.
כל החיילים פונים פתאום לשמאל
רק חיימקה שלי ממשיך לצעוד ישר.

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים בדרך מבילבול!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
מכיר היטב את המסלול!

הנה הוא קרב, קרב אלי ישר
הוא מניף ידו, כמה חמוד הוא בני!
כל החיילים אינם מפנים ראשם
רק חיימקה צועק: "הי, אמא זה אני!"

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
שונאים את אמא כל העת!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
אוהב את אמא באמת


ובכן הגיבור הקומי לא מצליח לצעוד עם השורה. הוא שונה.
צ'ארלי צ'אפלין חשף היבט יותר עמוק של העניין. הגיבור הקומי לא רק צועד מחוץ לשורה. הוא לא משתלב. הוא לא מצליח להשתלב. ובהיבט הזה הטכניקה הזו מאוד יהודית. שלום עליכם- הסופר היידי הנודע אמר "צ'ארלי צ'אפלין על פי מוצאו אינו יהודי, אך דמות הנווד שלו בהחלט יהודי"
יהודים בארצות הנכר הרגישו היטב את חוסר היכולת להשתלב- את זה שהם תמיד נשארים בחוץ. שימו לב לסצנה של צ'אפלין בלשכת העבודה. הוא אמור לקבל כרטיס עבודה אבל...

צ'ארלי צ'אפלין מפספס רכבות אחת אחרי השניה



סיכום: הגיבור הקומי צועד מחוץ לשורה. הוא אינו משתלב בחברה הסובבת אותו.



יום שבת, 21 בדצמבר 2019

איך מייצרים קומדיה יהודית- ארגז כלים פרק ראשון


בס"ד    

מהי קומדיה יהודית? איך היהדות רואה את הקומדיה?
שני סוגי קומדיות
בתולדות הקומדיה אנו מוצאים שני סוגים. הראשון הוא קומדיות שוברות טאבו- חצופות- מתריסות. כאלו היו הקומדיות היווניות ומופעי המימוס הרומאיים. היו בהם  קללות, התנהגות פרועה, עירום ובמופעי המימוס אף הוצאות להורג במן "כרטיס הכל כלול".
סוד הצלחתן של קומדיות כאלו הוא בכך שהן מגשימות את מה שאסור לאזרח הקטן לעשות.  זה מתחיל אצל ילדים בגן שמאוד נהנים מבדיחות "פיפי- קקי" כי אלו מילים שאסור להגיד וממשיך הלאה בשבירת טאבואים ומוסכמות.
דוגמה מאוחרת יותר לסוג כזה של קומדיה. "פאנץ' וג'ודי" תאטרון הבובות הבריטי המסורתי שבו אדון פאנץ' מתחמק מחובותיו כאבא ומתרשל בשמירת התינוק. וכשאשתו מזמינה רופא, שופט, שוטר ואפילו את מלאך המוות אדון פאנץ' פשוט חובט בהם.
גלגולו המודרני של מיסטר פאנץ' הם הומר סימפסון וקפטן תחתונים. שתי סדרות שבהן הגיבור מתנהג "איך שאסור".
לצד ההומור הבוטה, שובר הטאבו היו בקומדיה היוונית והרומית גם שניניות, משחקי מילים, ג'אגלינג, פנטומימה ולהטוטנות וגם קומדיה של טעויות (האחים מניכמוס למשל).
מתי חל המהפך? מתי מופיע סוג מעודן יותר של קומדיה? במאה ה17 עם התפתחות הקרקס המודרני. אחרי מאות שנים בהן הכנסיה אסרה מופעי מימוס. הקרקס המודרני הציע מופעים לכל המשפחה. וולגאריות ואקטים בלתי חינוכיים- בחוץ. הליצנים אם כן היו חייבים לפתח הומור רך יותר אבל גם שנון יותר.
מהקרקס התפתחו מופעי הוודביל. אותם תאטראות אמריקנים מסוף המאה ה19. שהציגו שירים, ריקודים וליצנים- במופע שמרני עם צנזורה חמורה (אין מילים גסות). מופע שנון לכל המשפחה.
כאן הליצנים צריכים להיות שנונים, מקוריים. ממציאנים.
שימו לב למקבץ הבא של באסטר קיטון- המצאות ושניניות וודביליות.



איפה היהדות בסיפור הזה? בתנ"ך ובתלמוד מצאנו שני ביטויים "מושב לצים"   המתורגם  scornful כלומר לעגני, מלא בוז. לעומת הבדחנים שתרגומו jester    כלומר ליצן חצר משמח.
בעברית המסורתית ישנה אבחנה בין לץ לבדחן. התלמוד הבבלי (תענית כא) מספר על רבי יהושע שהלך בשוק ופגש את אליהו הנביא. שאל אותו רבי יהושע, מי כאן בשוק בן עולם הבא? הצביע לו אליהו על שני בדחנים. ראה הרב שאלו שני בדחנים, התפלא. שאל אותם- מה מעשיכם? אמרו לו בדחנים אנחנו. משמחים אנשים עצובים וגם עושים שלום בין אנשים.
לי אין ספק שהבדחנים הללו היו jesters     מבדחים ובודאי לא לעגנים.
הוודביל בעיניי הוא נקודת ההשקה- הוא הרגע שבו הקומדיה התקרבה ליהדות.
אמן וודביל יכול להפוך כל סיטואציה יומיומית לחגיגה קומית שנונה ובזה גדולתו.
לורל והארדי יכלו לגלגל קהל על הרצפה מרוב צחוק סצנה פשוטה ביותר של חבישת כובעים



שימו לב לסרטון הבא- בו ג'רי לואיס בסך הכל אמור לענות לטלפון.



סיכום: המקורות היהודיים התנ"ך והתלמוד משבחים את ה jester   ומגנים את ה scornful
גדולתם של אמני הוודביל היא שנינותם וכושר ההמצאה שלהם.
לצד היכולת שלהם להפוך סיטואציה פשוטה ביותר לשנונה ומצחיקה

בפרק הבא- מיהו הגיבור הקומי? איך מייצרים גיבור קומי.

יום שלישי, 12 בנובמבר 2019

הקולנוע החרדי הסיפור האמיתי- פוסט המשך

בפוסט הראשון סקרתי את תרומתם של יגאל הושיאר, יהודה גרובייס ואחרים להקמת הקולנוע החרדי. כיום אני מוסיף את חלקו של אריאל כהן. מי שהיה שם מהתחלה. התחיל בתור צלם בפונצ'יקים של יהודה גרובייס. ומהר מאוד הפך ליוצר בפני עצמו. לאריאל יש חלק חשוב בהתפתחות הקולנוע החרדי, העלאת הרמה ושילוב שחקנים ושחקניות מהמגזר הכללי בקולנוע החרדי. הוא אינו חובש כיפה אך מרגיש מאוד מחובר לעולם התוכן החרדי ויוצר למגזר באהבה רבה. אריאל הוא חובב קומדיות מושבע לכן היה טבעי להוסיף את חלקו לבלוג של קומדיה.
הקולנוע החרדי הסיפור האמיתי

1. מתי התחלת לעבוד עם הקולנוע החרדי? (פונצ'יקים?) איך הגעת לזה? עם מי עבדת?
התחלתי לצלם לאיזו חברה בצפת שכחתי את שמם (אשתו של הרב שמואל אליהו). ומשם התחלתי לצלם גם ליגאל הושיאר ויהודה גרובייס ואחרים. אבל כיוון שאני יוצר
ולא רק צלם (היום כבר רק יוצר) אז במקביל כתבתי את התסריט הראשון שלי הנקרא "אופני הרעם".
 
2. מתי התחלת לעשות סרטים לבד ולא רק לצלם ולביים לאחרים
אופני הרעם היה הסרט הראשון שלי ב2001
הוא הגיע אלי דרך שחר בן חור שפנה אליו יהלומן חרדי שרצה להשקיע בסרט ומאז התחלנו לעבוד יחד וקראנו לעצמנו האחים כהן וחצי
כיוון שאני כהן ושחר אמא שלו כהן, אז הוא חצי כהן - מכאן השם כהן וחצי
מיד אחכ עשינו את הרפתקה בפראג שזכה להצלחה גדולה ומאז לא עצרנו

3. חלק מהסרטים שלך היו בעלי גוון קומי, ספר על כך.
אני מאד מחובר לצד הקומי. עשינו אפילו מערכונים לקהל (הדיסק הצרוב, מניין חסר, הצחקתם אותי) ועוד הרבה סרטים בגוון קומי 
אני מאד אוהב להצחיק ואני בעיקר אוהב לשלב צחוק ומתח. כי הצחוק הוא הרפיה למתח ומאפשר לעשות מיד אחרי סצינה קומית סצינת הגברת מתח או אימה
שאם לא היתה הסצינה הקומית כסוג של אתנחתא לקהל היה מאד קשה רגשית
אני גם אוהב מאד לשלב קומיות בתוך סצינות מתח עצמן בסגנון ברוס וייליס ב"מת לחיות"

4. בשלב מסויים הפסקת לעשות סרטים לבנים ועברת לסרטי נשים חרדיים, מדוע הפסקת?
הפסקתי בגלל שרוב התעשייה הפסיקה - הצריבות והאינטרנט הרגו את התעשייה -אי אפשר להרוויח
ניסיתי בזמנו להקים אתר VOD לתכנים לחרדים הנקרא דוסליווד, תכנים חינמיים ובתשלום כמו נטפליקס לחרדים 
אבל זה היה מוקדם מידי
אולי רק היום הקהל בשל לזה, אבל אני לא הולך כבר לנסות שוב (:
למזלי צילמתי במקביל לסרטי הנשים ונחשפתי לתעשייה ואז החלטנו אני ושלום אייזנבך לעשות סרט בעצמנו (עיוורת) שזכה להצלחה
תמיד הייתי יזם בנשמה, ועם שותפים זה יותר קל

5. בסרטי נשים הגוון הקומי קצת פחות קיים נכון? מדוע?
בגלל התשלום הגבוה הקהל מצפה לקבל את מגוון הרגשות השלם ובמיוחד מתח ובכי,יש גם יותר ריספקט לסרט מתח או היסטורי - נחשב יותר ברמה מקומדיות
אגב גם בשאר העולם זה כך - אין כמעט סרטים זוכי אוסקר שהם קומדיות נטו
 ולכן קשה לשלב הרבה קומיות בסרט - זה מסוכן מידי, ועלול להוזיל את ערכו בעיני הקהל
אבל אני לאחרונה מכניס יותר ויותר קומיות בסרטים, רק באופן מעודן
הלוואי והיה אפשר לעשות קומדיה נטו

6. ספר בבקשה על הסרט האחרון (לא ליפול 2- פעם ראשונה כמדומני שיש סרט המשך חרדי לא?)
אכן זהו סרט ההמשך הראשון במגזר הנשים. והוא אכן הצלחה גדולה. הבנו שבדיוק כמו בתעשייה ההוליוודית - אנשים אוהבים לראות המשך של משהו שאהבו
כולנו בני אדם בסוף
ואכן לא ליפול 2 הוכיח את עצמו -ההצלחה בקופות מרשימה והקהל מאד אוהב ברוך השם
הסרט ממשיך מאותה נקודה שעצרנו בסרט הראשון כשנחמה נכנסה לכלא הסובייטי ומתפתח להיות מותחן ריגול משובח של המלחמה הקרה

7. תוכניות לעתיד?
אולי בסוכות או פסח עוד שנה וחצי נעשה סרט נוסף (לא המשכון) אני מאד רוצה אגב שהוא יהיה לפחות חצי ממנו קומי
במקביל אני מתקדם עם פרוייקטים גם לקהל הרחב

יום רביעי, 30 באוקטובר 2019

הומור ושנינות בפרסומות


בס"ד       הומור בפרסומות
בפוסט זה אני רוצה להתייחס לאחת הפלטפורמות החזקות ביותר להומור- פרסומות.
פרסומות אמורות בראש ובראשונה למשוך תשומת לב. סרטון מצחיק מושך תשומת לב. החכמה היא לייצר הומור שבאמת יצחיק ולא יהיה יותר מידי מגויס לתוכן הפרסומי. כמובן שכאן עולה הדילמה עליה דיבר איש הפרסום הנודע דייויד אוגילבי. אוגילבי הפנה את תשומת הלב לכך שפרסומות יצירתיות במיוחד שזוכות בפרסים, במקרים רבים לא באמת מקדמות מכירות. אנחנו הצופים כמובן נעדיף אותן. מזמין הפרסומת, פחות.
ובכן- קבלו דירוג לפרסומות השנונות והמצחיקות ביותר. (פרסומות ישראליות המוכרות לי ומתאימות לכל המשפחה)
במקום הראשון היונים של ביטוח ישיר
סדרת פרסומות שהתיישבה על התבנית של "השמן והרזה" אחד שמן וכביכול חכם (הארדי) והשני רזה וטמבל (לורל). מה שיפה בפרסומות הללו זה שהן במקרים רבים מציגות נקודת מבט ייחודית על המציאות ( למשל הפרסומת בה הרזה חושב שלפנטומימאי אין מספיק כסף לשני גלגלים ולכן הוא נוסע על חד אופן.)
צד חזק נוסף בפרסומות הללו זה שהן מציגות צדדים רבים ומגוונים בחברה הישראלית. כגון צפיה בסרטים הודים, נחמנים מרקדים ושלל טיפוסים.

במקום השני לאחר התלבטות עם הראשון- רועי כפרי והפרסומות למילקי
אני חייב לציין שכמורה המלמד פרסום וקומדיה, רועי כפרי זוכה למקום ראשון אצל ילדים ובני נוער. הוא בנה טיפוס בורגני חלש. (צפי קצפי) שמעורר הזדהות ואמפתיה – תכונה קומית חזקה שחסרה כיום.
 הפרסומת הכי חזקה שלו "ברוכים המתפנקים" בה הוא מציג אנשים שהפכו לסוג של זומבים או מסוממים בעקבות אכילת מילקי.
במקום השלישי- יניב דרוויש והפרסומות למחסני חשמל
דרוויש בנה טיפוס של מדרוב. אדם שמחפש ריגושים בכוח אבל מה לעשות בקנייה במחסני חשמל אין שום ריגוש...הכל פשוט. הפרסומת בה הוא מנסה לצאת ממצרים עם מוצרים ומסתבך עם המשטרה המצרית תוך כדי הצגה שמתכתבת עם יציאת מצרים, חזקה במיוחד.
סוג ההומור שלו בנוי על טיפוס שהתכונות הגרועות שלו כל כך בולטות עד שזה מצחיק. מה שנחשב להומור צרפתי (הקמצן או החולה המדומה של מולייר, הטיפוסים של לואי דה פינס)



גם הפרסומות של ליאור כלפון למימון ישיר מוצלחות במיוחד הפרסומת עם בצלאל שנחטף. סרטון המחבר עולמות תוכן של סרטי חטיפה וכופר עם עולם הבת מצווש והטיפוס הנעבך השלומיאלי והנשלט הרגיל של ליאור כלפון.

גם פרסומת החייזרים התימניים של אדיר מילר מוצלחת. אלא שהטיפוס המוצג בה אגואיסט  ומיזנתרופ כמו מיסטר בין ואני לא משוגע על טיפוסים קומיים שאינם מעוררי אמפתיה.
ציון לשבח גם לסרטונים של ניר וגלי המפרסמים את דואר ישראל. הם שנונים ומצחיקים למרות שמכניסים את המסרים  הפרסומיים שוב ושוב. חביב התלמידים הוא הסרטון "טסים לחו"ל טסים לחו"ל"
אני בטוח שעשיתי עוול לעוד כמה שנונים אתן מוזמנים לתקן בתגובות.
ברמה העולמית ישנן המון פרסומות שנונות. אם כי להתרשמותי בישראל השימוש בהומור בפרסומות חזק יותר.
אציין לטובה את הפרסומת של עוגיות אוראו בה מתווכחים בספריה מה יותר טעים העוגייה או הקרם. הויכוח מתלהט והופך לקטטה המונית המנוהלת בשקט מופתי כיאה לספריה. סוג של אוקסימורון מוצלח במיוחד.
חשוב לזכור- פרסומות הינן הסרטים הכי מושקעים בעולם ביחס של עלות שניית מסך.
יחד עם זאת אני סבור שקומדיה שהיא פרסומת תהיה מוגבלת ביכולת שלה לתת חוויה עמוקה של צחוק ואופטימיות קומית. המסחריות שלה נמצאת כל הזמן ברקע. התחושה שהיא עובדת בשביל מישהו. אפילו בתוכנית הנינוחה "קומקאים במכוניות שותים קפה" שבה ג'רי סיינפלד מדבר עם קומיקאים על קומדיה ועל החיים. הפרסומת הבוטה לקפה לה וואצה שמוכנסת באגרסיביות די מציקה.
 קריסטיאן ת'רון שטוען שקומדיות הסלפסטיק הם בעצם ביקורת על עולם הפרסום. עולם הפרסום מראה מצג שבו חפציך הם ידידך . המוטו של תרבות הצריכה הוא, ככל שתקיף את עצמך בגאדג'טים תהיה יותר מאושר. ואילו הסלפסטיק הוא בדיוק ההיפך מזה. חפציך נהפכים לאויבך. אתה נתקל בהם, הם נופלים עליך וכו'
 או שהחפצים נופלים על הדמות הקומית או שהוא בסוג של מתקפה עליהם כמו הסצנה ב"האחים בלוז" בה אלווד וג'ייק נוסעים עם המכונית שלכם בתוך קניון ופשוט מחרבים שפע של סחורה. או סרט האנימציה "גשם של פלאפל" בה הגיבור נלחם נגד מכונה הייצרת מותרות של מזון שהוא בעצמו יצר.
הקומיקאי האולטמטיבי המוצג בתלמוד- זה שמשמח שבורי לב, הוא מחפש את משיב הנפש שבתוך המציאות ולא משמח את הנפש עם גאדג'טים.  כמו שד"ר ריק הנסון אמר "קניות כיום הן תרופה לדיכאון, אלא שזו תרופה לא כל כך מוצלחת"
יחד עם זאת בדור שבו הדיכאון הופך למגיפה עולמית. מעלי חיוכים מכל סוג מתקבלים בברכה.


יום חמישי, 24 באוקטובר 2019

איזה דגים- סיפור חסידי על רבי ברוך והרשל'ה בעיבוד קומי במיוחד

הרשל'ה מאוסטרופול היה דמות אמיתית. הוא היה המשב"ק והבדחן של רבי ברוך ממעז'יבוז', ואף זכה להיקבר על יד הבעל שם טוב כהוקרה להיותו משמח הבריות.
לקחתי סיפור חסידי ידוע, וסיפרתי אותו מנקודת המבט של הרשל'ה.
המסורת היהודית חסידית של בדחנות ששורשיה עוד מהמשנה והתלמוד תמיד ריתקה אותי.
הרי הסיפור לפניכם.



שלום. קוראים לי הרשלה. אני המשב"ק של רבינו, רבי ברוך ממעז'בוז'. הלוא הוא נכדו של הבעל שם טוב הקדוש.
כשאני בסביבה כולם צוחקים. בגלל זה רבי ברוך בחר בי כמשב"ק. כי אצל רבינו הכל מסודר. זמן זה זמן, סדר זה סדר.
הרבי חשש שמא מרוב סדרים ייפול בעצבות ולכן הביאו לו משמש משמח- כלומר אני.
כשנכנסתי בפעם הראשונה לחדרו, חיפשתי משהו על הריצפה. הרבי שאל אותי מה אני מחפש? אז אמרתי ששמעתי שנפלו פניו של הרבי וכעת אני מחפש את פני הרבי על הריצפה.
הרבי צחק בקול רם, והחסידים אמרו לי שדבר כזה לא קרה כבר המון זמן בגלל שהרבי מאוד מודאג מהמצב של עם ישראל.
האמת, מזל שהרבי צוחק ממני.
כי כשהרבי מקפיד, זה מסוכן ממש.
אבל בגלל שאני מצחיק, הוא לא מקפיד עליי אף פעם.
אפילו לא בכל מה שקרה סביב שבת שעברה.
מה קרה?
טוב, הכל התחיל ביום ראשון לפני כן. הגיע מכתב בהול מברדיצ'ב.
נקשו חזק בדלת, הרבי אמר לי: הרשל'ה עזוב הכל ורוץ לראות מי זה.
עזבתי הכל. את המגש, עם קנקן התה (עליו השלום) עם הספלים, הסוכר והחלב. (מה אני אעשה, כשרבי אומר לי משהו אני מציית מייד! אמר לי לעזוב הכל, עזבתי הכל!)
פתחתי את המכתב וחשכו עיניי.
הרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, מבקש לבוא לשבת, כדי לראות את הטיש של רבינו ברוך.
רבי לוי יצחק, הוא צדיק גדול.
העניין הוא שהוא בדיוק ההיפך מרבינו.
רבינו מקפיד על זמני תפילה. אצל רבי לוי יצחק- אף פעם לא יודעים מתי הוא מתחיל ומתי מסיים.
לפעמים הוא תפוס במחשבותיו הרבה זמן לפני התפילה,  עומד עם הטלית על הכתף ואומר, איי אבא, כמה שאני אוהב אותך, איי אבא כמה שאני אוהב אותך, ככה אוליי עשר פעמים. (למרות שאני בטוח שה' הבין את זה על הפעם הראשונה)
לפעמים מרב התלהבות הוא מתחיל לרקוד ולצעוק בתפילה.
ואילו רבינו- התפילה שלו- תפילה מלכותית. שקטה, מנומסת, אצילית.
והאוכל- אצל רבינו, הדר מלכות. מעולם לא התכופף בפני האוכל- אלא מעלה אותו אליו.
רבי לוי יצחק-בוצע את המאכלים- זורק מהם לחסידים שבולעים את מאכלי הצדיק בשקיקה.
ובכלל, אני יכול להביא עוד הרבה דוגמאות.
בקיצור זה לא נראה לי מתאים בכלל.
נכנסתי לחדר ואמרתי לרבי ברוך אל תשאל מה היה כתוב במכתב.
(למה תמיד שאני אומר אל תשאל- דווקא אז שואלים?)
הרבי שאל, ואני אמרתי שאני לא רוצה להביע דיעה אבל לא נראה לי מתאים שרבי לוי יצחק יבוא לשבת. (מהסיבות שהזכרתי)
בנתיים מזגתי תה חדש.
ואז הרבי אמר לי לעזוב הכל ולכתוב מכתב תשובה- שבאמת זה לא כדאי.
(טוב, כבר הבנתם מה קרה לתה, הקנקן, הסוכר, הספלים והחלב)
ישבתי וכתבתי מכתב תשובה.
(רק בהתחלה טבלתי את הקולמוס בחלב במקום בדיו, אחר כך סידרתי את זה)
שלחתי את המכתב. וזהו.
ביום רביעי, בדיוק כשאני הולך עם התה. שוב נקישות רמות בדלת.
(לא נורא התה, והספלים, עושים לי הנחה בחנות של כלי הבית)
ומה אני רואה שכתוב במכתב?
רבי לוי יצחק מבטיח להתנהג באיפוק ובנימוס, העיקר שיראה את השולחן הטהור של רבינו ברוך.
טוב, הרבי הסכים מיד. הוא אמר שזו זכות גדולה לארח צדיק כזה.
אני- נלחצתי.
בקיצור, רבי לוי יצחק הגיע, התפלל בשקט. (אני ראיתי על הפנים שלו ש"בלכה דודי" ממש התחשק לו לקפוץ ולרקוד לכבוד ה', אבל הוא התאפק)
בקידוש הקשיב בשקט. (שמעתי שאצלו, הכוס של הקידוש נשפכת מרוב התלהבות, אבל כאן הקשיב בשקט)
ואז הגיע שלב ההגשה. אני צריך להגיש את הדגים. חשוב להדגיש! דגים זה לא תה! לדגים יש רוטב אדום, יש כאן אורחים, זה לא צחוק. אני החזקתי את מגש הדגים חזק, חזק! בשתי ידיים. הבנתי שהפעם אני חייב לשמור עליו שלא ייפול!
עברתי בין המסובים, שאלתי כל אחד איזה דג הוא רוצה, חילקתי לכולם, וכלום לא נשפך ברוך ה'.
ואז הגעתי לצדיק מברדיצ'ב. שאלתי אותו- איזה דג הרבי אוהב?
אוהב? שאל אותי הרבי בתמיהה?
כן, עניתי, תוך כדי שאני מחזק את אחיזתי במגש. איזה דג הרבי אוהב? קציצה? פרוסה? קרפיון? סלמון?
ואז הרבי מברדיצ'ב קם על שתי רגליו והתחיל לרקוד?
אוהב? אני אוהב רק את ה' רק את ה' אני אוהב! רק את ה' אני אוהב!
ככה הוא רקד ורקד בהתלהבות, הפנים שלו היו אדומות, הוא נראה כמו מלאך, ואז כשהרים את ידיו, העיף את המגש ורוטב אדום נשפך על הקפוטה הלבנה של רבינו רבי ברוך!
אוי! אוי! חשבתי שהעולם נחרב!
ניסיתי להרגיע את עצמי, הרי אני לא אשם. הפעם באמת החזקתי את המגש חזק בשתי ידיים!
אבל פחדתי שהרבי יקפיד! פחדתי שתתפתח פה מחלוקת שאחריתה מי ישורנה!
אבל לא, הרבי ברוך חייך והמשיך את הסעודה בשמחה גדולה.
שאר השבת עברה בשקט.
ביום ראשון הרבי ציווה עליי לא לכבס את הקאפוטה!
הרבי אמר הקאפוטה הזו ספוגה באהבת ה' אני רוצה שתשאיר עליה את הכתם לזיכרון עולם.

יום רביעי, 9 באוקטובר 2019

הקומדיה הלשונית- על מטבעות לשון ושיבושם



בפוסט זה אני רוצה להייחס לסוג הומור שנחשב יהודי במיוחד. משחקי לשון. כפל משמעות, עיוות של מטבעות לשון וכדומה.

עיוות של מטבעות לשון-
מטבעות לשון הם תבנית המוכרת לכולם, בקומדיה תמיד נשבור תבניות בצורה שלומיאלית ונייצר צחוק. דוגמא שייקה אופיר שהיה אומר "זרח מפרחוני" במקום פרח מזכרוני. או מוני מושונוב שהיה מצהיר ברוב טקס "ריבונו של פתח תקווה" במקום ריבונו של עולם. או מאז "פרוץ המדינה" במקום מאז פרוץ המלחמה.
לילדים קטנים יש הרבה פנינים כאלה שגורמות לשעשוע אצל הסובבים. למשל הילדה שברכה בבוקר "הנותן לשכווי גבינה להבחין בין יום ובין לילה" (במקום הנותן לשכווי בינה)
ישנם עיוותי לשון שאופיניים במעבר משפה לשפה. כגון בסרט "כיפה אדומה הסיפור האמיתי" פול באניון שמוצג כאדיוט טיפוסי, נכנס. החוקר אומר לו "וואו אתה בחור גדול- אתה קונה בחנות big and tall?   הבחור עונה this is big and tall mistake  כביטוי שכמובן לא מתאים לטעויות. או הביטוי "אני רק שאלה" שהגיע מהעולים מרוסיה והתקבע כצורה משעשת לומר, אני רק צריך לשאול שאלה.
כפל משמעות
אשף כפל המשמעות הוא ללא עוררין יעקב פרוינד. למשל הפתגם שלו "מה עושה מי שקנה אבטיח לא מוצלח?" התשובה: אוכל את הלב. המשמעות כפולה אוכל את הלב במשמעות של מצטער וגם במשמעות של אוכל את ליבו של האבטיח.
פרוינד משתמש גם בהלחם של שני מטבעות לשון היוצרים כפל אסוציאטיבי משעשע. כגון מהו חמור? זברה שירדה מהפסים. חמור הוא אכן דומה לזברה בלי פסים אלא שלירדה מהפסים יש משמעות גם של שיגעון וזה מה שיוצר את כפל המשמעות המשעשע. או העכבר מחפש דירה- מבקש מחילה. כפל המשמעות בין מחילה כביתו של העכבר לבין בקשת סליחה.
הבנת מטבעות לשון כפשוטו
דמות האידיוט החביבה בקומדיה. (או זה שעושה את עצמו אדיוט אבל בעצם הוא החכם כגון הרשלה או נאסר א דין) האידיוט או שוטה העיירה מבין מטבעות לשון כפשוטם. למשל הרשל'ה נכנס ללשכתו של רבי ברוך ממעז'יבוז' (תפקידו היה לשעשע את הרבי) הוא לוקח נר ומתחיל לחפש על הרצפה. שואל אותו הרבי "הרשל'ה, מה אתה עושה" עונה הרשל'ה שמעתי ש"נפלו פניו של הרבי" אני מחפש איפה הם נפלו.
או כמו מקרה משעשע אמיתי ששמעתי. יהודי שהיה חייב כסף להוצאה לפועל שילם את החוב ובא לפדות את סט "השולחן ערוך" שלו (סט ספרי הלכה גדולים ויקרים) הפועל הרוסי הפך במשך שעה את המחסן ואמר בחגיגיות. "מצטער אבל אין כאן שום שולחן"
אוקסימורון
אוקסימורון הוא משפט שיש בו סתירה פנימית, ולכן הוא מגוחך. כגון "תאמין לי, אל תאמין לאף אחד" או "כבר אמרתי לך מיליון פעמים לא לומר גוזמאות".
דודו דותן עשה זאת מצוין כשאמר פעם בתוכנית שלו "הוצפתי במכתב" שזה כמובן אוקסימורון כי הוצפתי משמעו ריבוי גדול ומכתב משמעו אחד.
לאחים מרקס היה אוקסימורון שנון. צ'יקו אמר: "אני לא אוהב את המערב, כל הזמן יריות ודם, חבל שהמערב לא במזרח" או האוקסימורון הכי שנון והכי מפורסם של גראוצ'ו מרקס "אני לא רוצה להתקבל למועדון שמקבל אנשים כמוני"
בטכניקה זו משתמשים הרבה בעולם הפרסום והשיווק כדי למשוך תשומת לב. כגון אוהבים את ...מצביעים ל...או בית גיל פז לצעירים בני 65 פלוס. והאמירה השיווקית המפורסמת "אין לנו כסף לציוד זול"
ייתורי לשון
שימוש לשוני נוסף הוא ייתורי לשון. דוגמאות דני סנדרסון שמספר על ביקורו ב"דרום סאות' אפריקה" או לומר הייתי ברחוב "המלך קינג ג'ורג" ושוב ביטויים חביבים של ילדים קטנים. "יותר עדיף" או "יותר קצת" (במקום פחות) הכפילויות הללו יוצרות אפקט משעשע. (זהו ביטוי לשוני לאחד הקרונות הקומיים הבסיסיים ביותר, עיקרון ההגזמה)
משמעות אירונית
ביטויים יכולים לקבל משמעות אירונית כשהם באים במקום שבו המציאות הפוכה. למשל הילד הקטן שקשקש על הקיר ואמר לאימא "קישטתי את הבית לכבוד שבת" לצד התסכול זה גם משעשע.
או הגברת בדיאטה התמידית שאומרת "ממש הגזמתי עם האכילה היום- אכלתי שתי עגבניות שרי, אני מפוצצת"
משמעות אירונית תשמש פעמים רבות ככותרת לתמונות או סרטונים כגון ישראלים מתנהגים בחוסר נימוס במטוס תחת הכותרת "הישראלי היפה" ייתן משמעות לעגנית וחזקה יותר מאשר הכותרת הישראלי המכוער. או מישהו זולל תחת הכותרת "אני בדיאטה (ממחר) " או שר שנתפס בגניבה וכדומה והכותרת תהיה "כבוד השר"