תצמיח- הזמנה לסדנת כתיבה חסידית הנוגעת בכאב

 

בס"ד

ספרות חרדית

 מן המפורסמות תמיכתו של הרבי מיליובאוויטש בחומרי קריאה כשרים לילדים ונוער. מה שהפך בהמשך לספרות החרדית.

זה התחיל עם "שיחות לנוער" שהרבי ייחס להן חשיבות גדולה והמשיך עם המכתב המפורסם לסופר שמואל ארגמן (רוט) בו הרבי כתב לו שיש מקום לסיפורי הרפתקאה מכיוון שכוחם יפה למשוך לב הנוער. אך יש לוודא שההרפתקאה והיידישקייט יהיו שקולים.

 העולם הטיפולי

מן המפורסמות גם גישתו של הרבי לעולם הטיפול. גישתו של הרבי הייתה לחבר את העולם הישיבתי חבד"י לעולם הטיפולי. זה התחיל בשנות היודי"ם (50 למניינם) עם פרופ' פישל שניאורסון (שהיה גם סופר מוצלח עם הספר חיים גראביצר) והמשיך עם פרופ' טברסקי ואחרים, אותם הרבי עודד לערוך התאמות כדי שהעולם הטיפולי יהיה נגיש לבחור ישיבה הזקוק לו.

 שליח הרבי בוינה הרב בידרמן סיפר על מסרי העידוד שהרבי שלח לפסיכולוג הנודע ויקטור פרנקל, אבי הפסיכולוגיה החיובית.

גישתו של הרבי היא להנגיש את האמונה, היראת שמיים והחיבור הפנימי לתורה לכל אחד. ומי שזקוק לסיוע פסכולוגי על מנת להתגבר על עכבות בדרך לחיים יהודיים מלאים ומאושרים בהחלט מוזמן להיעזר.

ספרות למבוגרים

במאמר שכתבה הסופרת רותי קפלר במגזין "צריך עיון" היא קבלה על כך שבעצם אין ספרות חרדית מעל גיל חמש עשרה. בגלל צנזורה, כתיבה בפלטפורמות של עיתונים חרדיים, חשש שהצעירים והצעירות ייחשפו וכן הלאה.

ככותב ותיק במדיה החרדית וחבר בקבוצת וואצאפ של קולנוענים דתיים וחרדים אני מכיר את הטענות הללו גם כלפי הקולנוע החרדי. שטוח, רדוד, עלילות מופרכות שהתחילו עם תיקי אימוץ הזויים בראשית הדרך של סרטי הנשים ועברו למזימות בינלאומיות בעולם שכולו נשים כולל סוכנות הק.ג.ב כל הקצינות וכו' נושאים שבינם לבין דילמות של אשה חרדית ממוצעת אין ולו כלום.

בעוד שבתחום הילדים הספרות החרדית עושה עבודה נפלאה כגון עשרים ואחד בבית אחד של רות רפפורט, אפרוחי הכי הכי שילדים ממש גדלו עליו ועוד ועוד.

בתחום תוכניות הילדים זכיתי לעשות מספר תוכניות משמעותיות שנגעו בילדים  והורים כגון רכבת המצוות  והגן הקסום ביחד עם ר' יגאל הושיאר ומיכאל וייגל, מלכהלי בלוי חנוכה עשתה עבודה נפלאה בתחום הילדות ועוד ועוד.

תחום המבוגרים נשאר הרבה מאחור.

העיסוק בכאב

זכיתי במשך השנים לגעת בנושאים פנימיים. הן בפרוייקט שעשיתי ביחד עם הרב סגל ושניאור אנתבי "מודה במקצת" והן בסרט נשים שעשיתי עם יהודה גרובייס "לב טהור" שעסק בנערה עם דיסלקציה המתקשה להשתלב. ולאחרונה דבש מסלע- מחזה נשים  ביחד עם נטעלי שי שעוסק בהתמודדותן של נשים עם הרגעים הכי קשים בגלות מצרים. מחזה שהיה כרוך בבירור תורני מעמיק ובירור חסידי ביחד עם משפיע.

 אף אחד לא כפה עליי צנזורה כמובן. יש הבדל גדול בין צנזורה לבין בירור חיפוש ודיוק של מה אני רוצה להגיד לקהל שלי בדיוק. תמה, פרמיס או דיוק המסר שבעיניי הם 90% מעבודה על מחזה.

במשך שנים חקרתי, ואני ממשיך לחקור מדוע לעיתים קרובות קוראים וצופים מרגישים שהמדיה החרדית לא נוגעת ולא פוגעת. ישנו הנושא היצרי אלימות, חוסר צניעות וכו' העיסוק ברוע בכלל שאנחנו נמנעים ממנו, גם כותבים דתיים ללא צנזורה נמנעים מהנושאים הללו.

 לענ"ד יצירת אמנות גדולה עושה אחד מהשניים. 1. להצליח ללכוד רוח של תקופה. הסופר המקורב לרבי הרמן ווק עשה זאת במרד על הקיין, שם לכד את רוח הלחימה בנאציזם ובפאשיזם היפני של אז.. עגנון עשה את זה בסיפוריו בהם לכד את הגעגוע לשטעטל היהודי התמים והטוב ההולך ונעלם. וכן הלאה.

2. לגעת בכאב- או להציע דרך התמודדות עם הכאוס. או יותר נכון מה שנראה ככאוס. הכל הרי בהשגחה פרטית.

 

שתי גישות לתפקידה של האמנות

ישנן שתי גישות בנוגע לתפקידה של אמנות. גישת ויקטור שקלובסקי שדיבר על הזרה- מציאת הפלאי ביומיומי.  אפשר להמחיש זאת עם ציור החמניות של וואך גוך. כולנו ראינו חמניות אבל לא ככה...

הגישה השניה ראיתי במאמר של דוד גרוסמן. הוא דיבר על "לעשות סדר, למצוא נתיב בתוך מציאות כאוטית" כאוס הוא אי סדר, הפרעה. אדם שחייו הופרעו על ידי משהו מכאיב מחפש פשר, מחפש להבין לפחות ברמה הרגשית על מה ולמה.

 תפקידה של האמנות לפי אסכולה זו הוא לתת פשר לכאב, להציע פתרון, דרכי התמודדות וכו' אנו מתבוננים בגיבור המתמודד והוא מעורר אצלנו מחשבות על כיצד אנחנו מתמודדים עם הסיטואציה.

 שליחות חסידית

ספרות או קולנוע משובחים נוגעים איפה בכאב. וכשהנגיעה בכאב אינה בגישה חסידית היא מביאה עימה לעיתים קרובות. ייאוש- תחושה שהמציאות מלאה רוע בלתי ניתן להתגברות, גישה אפלה כולם בחזקת רעים, דיסטופיה- העולם הולך למקום רע וכו'

הנוירו פסיכולוג הנודע ריק הנסון מדבר רבות על "הטיית השלילה" על הנטייה האנושים לראות יותר את המפחיד\שלילי\מאיים. כך ובעוצמות גבוהות זה בדרך כלל גם בספרות וקולנוע.

(ועוד לא דברנו על בעיות צניעות\כפירה\ האדרת עולם הפשע\ מיתוסים אליליים ועוד...)

אחרי התבוננות במשך שנים והתייעצות עם משפיעים ואנשי ונשות טיפול חבדיים ויוצרים דתיים וחרדיים. החלטתי להשיק את פרוייקט "תצמיח"   כתיבה חסידית למבוגרים הנוגעת בכאב\פחד\ תחשות אבדן שליטה\ חיפוש אחר משמעות   בצורה חסידית.

גישה חסידית זה אומר גישה אופטימית לחיים, האמונה שהקדוש ברוך הוא שנותן לאדם נסיון נותן לו גם את הכלים להתמודד ולצמוח מתוך כך.

עניין נוסף בו נצמד להוראות הרבי יהיה להתחיל ולסיים בטוב. נתחיל עם סיפור העוסק בהצלחה פתאומית, נסיים עם סיפור של הפתעה טובה בחיים.

לצד הסיפורים בעלי האופי הטיפולי יהיו גם מאמרים קצרים וטיפים שייכתבו בהתאמה על ידי מיטב אנשי הטיפול החבדיים.

 

ליקוט הסיפורים כבר החל. הפרסום יהיה דיגיטלי בדווקא על מנת להרחיק ילדים או אנשים סגורים שפרוייקט כזה יכול להיתפס אצלם כאיום.

הסיפורים נכתבים בסדנאות הכתיבה שלי. יש לנו כבר סיפורים על התמודדות עם פגיעה בעבר. אם שנאלצת לקנות ג'ינסים לבתה שעזבה את הדת ועושה זאת בדמע, התמודדות עם שכול. הצלחה חדה ומפתיעה והתמודדות איתה ועוד ועוד.

הכל בגישה חסידים אופטימית בונה שמתרחקת משקיעה וייאוש.

ישנו פתגם אנונימי שנאמר על הרבי "מתי שיודיעו שבעוד שבועיים העולם כולו יוצף במים, הרבי מיליובאוויטש יגיד שנותר לנו חודש ללמוד איך לחיות בעולם שכולו מוצף מים"

 

פרטים והרשמה 0523930084

 

 

מכתב הרבי לשמואל ארגמן

https://col.org.il/news/132347

 

מיכל שוורץ המאייר של השיחות לנוער

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/928218

ד"ר שלום פייפ- עורך משיח טיימס

https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/2643159/jewish/How-Drawing-Pictures-Can-Influence-People.htm

 

הרבי מיליובאוויטש וד"ר פרנקל

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1775759/jewish/-.htm

 

הרבי ופרופ' טברסקי עם אזכור של פרנקל

https://myencounterblog.com/wp-content/uploads/2018/10/173.-Bereishis-5779.pdfאילו העולם יוצף במים בעוד שבועיים

http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=369&CategoryID=288

הרחבות:

בעניין גישה אופטימית לחיים: עיין רמב"ם מורה נבוכים חלק ג פרק יב, הובא במאמרי הרבי מהר"ש ואצל הרבי,  הרמב"ם מתאר ויכוח עם פילוסוף ערבי שטען שהעולם רע והחיים נקמה הם לאדם. ואז הרמב"ם מונה חמש סיבות מדוע העולם טוב בבסיסו

 

פשר לסיטואציה כאוטית: הרב סולובייצ'יק  זצ"ל בכתביו התייחס לכל אבדן ומוות של בן משפחה כסוג כזה של סיטואציה.

 

הטיית שלילה- פסימיות

ישנם כמובן יוצאים מן הכלל בספרות העולמית כמו הסופר חסיד אומות העולם קארל צ'אפק שבספרו "המלחמה בסלמנדות" כתב נגד הנאציזם במשל שנון של סלמנדרות ענק שמשתלטות על העולם. הוא חזה את ההשתלטות והצליח להישאר בכל זאת בטבעו ההומניסטי האופטימי.

 

פסיכולוגיה חיובית- יש לציין שחלק מהותי מהפסיכולוגיה החיובית הוא חקר של מקורות החוזק והחוסן שלנו. לא לחקור רק מה ממוטט בני אדם, אלא מה נותן לבני אדם כוח לצלוח משברים בצורה מיטבית.

 

ללמוד לחיות עם בעיות- ידוע הסיפור (שמעתי ממשפיע בהתוועדות) שאבא לילד קט הגיע אל הרבי ואמר  "יש לבן שלי בעיה איומה" והסביר שמדובר על סכרת נעורים. הרבי ענה לו "סכרת נעורים אינה בעיה איומה, לוקחים אינסולין וחיים טוב." כלומר יחס הרב לבעיות וקשיים הוא ללמוד לחיות איתן, לא להבהל מהן ולא להדחיק אותן.

 

יצירות דתיות חרדיות שמתמודדות עם כאב וצנזורה עצמית

הרב חיים סבתו שוייך בהתחלה לשפה עגנונית  וסיפורים פיוטיים ואת היצירה הגדולה שלו "תיאום כוונות" כתב כספר מלחמה מצוין ואמוני.

  הספר "שירה גאולה" של נועה ירון דיין שמציע דרכי התמודדות עם תופעת הנוער הנושר והכאב הנלווה אליה. יצויין שגם בשירה גאולה וגם בספריה של פנינה אריאל  הדתית לאומית נקטו הכותבות צנזורה עצמית ומיתנו את הקיצוניות של בעיות הנוער עליהן הן מדברות. כמו כן בהרצאה של הדוקומנטריסט  הדתי המצוין משה אלפי הוא העיד שגם בסרטו נאף נער רחוב הוא נקט צנזורה עצמית למרות שהביא שם בעיות כבדות יותר.