חפש בבלוג זה

יום שני, 6 באוגוסט 2018

בהתחלה קפרה, בהמשך דון קישוט ובסוף צ'אפלין- ביקורת אוהדת לסרט הבלתי רשמיים


סוף כל סוף, אני כותב על דרמה קומית בזמן אמת. (אבל גם זה על סרט נוסטלגי) בפוסט זה אתייחס לסרט המצוין "הבלתי רשמיים" של אלירן מלכה. נכתבו על הסרט כמה ביקורות, רובן אוהדות. אני אתייחס לסרט מזווית של בלוג קומדיה

בהתחלה פרנק קפרה, אחר כך דון קישוט ולבסוף צ'ארלי צ'אפלין
ההקרנה בה צפיתי בסרט היה ארוע לבוגרי בית הספר מעלה (גם אני בוגר) בסוף הארוע אלירן מלכה נכנס, לקול תשואות הקהל. הקהל צחק בהרבה רגעים בסרט. אלירן חילק את הסרט לשלושה חלקים עד דקה שישים- קומדיה על גבול הבורקס, עד הסוף כמעט דרמה, וה3 דקות האחרונות- עניין בפני עצמו. הדבק המאחד סוגים שונים אלו- דמותו הייחודית של הגיבור יעקב כהן.
לדעתי כמי שחוקר קומדיות, שלושת החלקים הם קומדיה, כאשר בכל אחד מהם הדמות הקומית מתעלה. ואני אסביר.
בחלק הראשון אנו נחשפים לאדם תמים וכואב. ביתו נזרקה מהסמינר החרדי בה לומדת, ללא סיבה (מי שהגיב וחושב שזה לא מציאותי , לא מכיר כלל את עולם הסמינרים החרדיים- ואני מכיר היטב, עשיתי סרט נשים עם בנות סמינר ספרדי) יעקב הגיבור מזכיר מאוד את גיבור הסרט "מר סמית הולך לוושינגטון" של פרנק קפרה. (אי שם בשנות ה40) הגיבור של קפרה, הוא לא חיה חברתית, הוא לא מכיר את הקודים של הפוליטיקה, אך הוא אידיאליסט מאוד וחלמן. כמוהו יעקב שלנו, לא בקי בנבכי הפוליטיקה, תמים עד כדי הצחקה, לבוש ברישול שכבר מגיע לרמה קומית. כל קומיקאי מתחיל יודע שעיצוב דמות קומית מתחיל באיזה באג בלבוש. אצל צ'אפלין בגדים לא לפי המידה, אצל צ'יקו מרקס כובע טמבל וכן הלאה, אצל יעקב כהן. בגדים מרושלים, אנאכרוניסטים. הנרי ברגסון בספרו "הצחוק" דיבר על בגדים שיצאו מהאופנה כמאפיין קומי, ככל שהבגדים לא מתאימים לסיטואציה של כוכב פוליטי עולה הם נהיים יותר מגוחכים- קומיים.
בחלק השני- אנו נחשפים לדון קישוט וסנשו- או שמותיהם בסרט- יעקב ויגאל. יעקב אידיאליסט, חולמני, מנותק מהמציאות הפוליטית. יגאל- ארצי שניתן לפתות בקלות בכסף. דון קישוט נידון תמיד להפסיד. המלחמות שלו אבודות מראש. ניצחונו הוא ביכולת שלנו ללמוד משהו על הטבע האנושי החלקלק שלא יכול להכיל דמויות דון קישוטיות.
בחלק השלישי- הגיבור שמח בנצחונה של ש"ס למרות הנישול הבוטה שלו. גם זה מאפיין קומי של דמויות נעלות מאוד. דמויות שמסוגלות לאפשר לאחרים לזכות בתהילה ובלבד שיתרבה השלום וטוב הלב בעולם. כן, יעקב הוא רודף שלום, מנסה בכל כוחו לא להגיב באלימות לפרובוקציות האשכנזיות נגדו. גם זה מוטיב של דמויות קומיות נעלות. (צ'אפלין עשה שני סרטים אנטי מלחמתיים) המוטיב של גיבור קומי שמוותר על טובתו מופיע במספר סרטים של צ'ארלי צ'אפלין, אבי הדמות הטראגית קומית. (במיוחד באורות הכרך שם הוא מסייע לעיוורת למרות שכלל לא בטוח שתכיר לו טובה על כך)

לסיכום: מדובר בסרט איכותי ביותר עם הרבה רגעים של צחוק מתגלגל באולם. אבל גם ברגעים הדרמטיים, אנו חוזים בדמות קומית מהסוג הגבוה ביותר. המשחק של כולם מצוין. שולי רנד מדהים, יעקב כהן (השחקן לא הגיבור בסרט זה קצת מבלבל...) מעולה. יגאל (לא זוכר מי השחקן,) מעולה ואפילו האנטגוניסט מתוך המפלגה משוחק מצוין על ידי גולן אזולאי.

וכמה מילים על המציאות הישראלית- האמירה של הסרט היא שחסר לנו "יעקב כהנים" חסרים לנו אנשים תמימים בפוליטיקה. המסר הזה כל כך קולע ולכן גם אנשים שש"ס ממש אינה כוס הה שלהן נהנים מאוד מהסרט. אפשר בקלות רבה למצוא מקבילות במפלגות אחרות.
לקהל הדתי חרדי- מדובר על סרט, נקי צנוע וערכי- הזדמנות לבילוי משפחתי.


מזכיר לכם להתעניין בספר שלי. ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא