חפש בבלוג זה

יום שבת, 14 במרץ 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית- פרק שישי- חיבור עולמות תוכן



 אחד הדברים שמאפיינים קומדיה הוא חיבור עולמות תוכן.
הטכניקה הראשונה והחשובה היא לקחת משהו ולשים אותו שלא במקומו הטבעי. מייד תשומת ליבנו מתעוררת. משתמשים בכך הרבה בעולם הפרסום. אם למשל נראה איגלו במדבר- האימג' הזה ימשוך את תשומת ליבנו.
 בסרט מרי פופינס (הקלאסי) אדמירל מחיל הים מכריז על השעה 8 כל בוקר באמצעות ירי בתותחים. ירי תותחים בים יכול להיות נורמלי. אבל כשהתותחים מרעידים שכונת מגורים  לונדונית הם אינם במקומם הטבעי וממילא נוצר אפקט קומי.
כבר הזכרתי את הניתוח של בעל התניא בספרו "ליקוטי תורה" הרבי מסביר שם שאפקט משעשע נוצר מחידוש לכן מביאים למלכים ציפור המדברת ולא אדם מדבר. כך הוא מסביר את החידוש באדם המקיים מצוות בוראו לעומת מלאך. מלאך המקיים ציווי אין זה חידוש וממילא לא גורם "לשעשוע" למלכו של עולם. אדם המקיים ציווי זהו חידוש. לשים אימג' או או אדם במקום שאינו מקומו הטבעי גם זה סוג של חידוש.
שימו לב לסצנה הארוכה הבאה של באסטר קיטון מהסרט "הולכים מערבה"
הסיפור הוא שעדר הבקר הזה חייב להגיע למכלאה מסויימת עד שעה קצובה. באסטר מחליט להעביר את העדר דרך רחובות הומי אדם. עדר בקר שלא במקומו הטבעי מייצר סיטואציה קומית.




השלב הבא הוא חיבור של דפוסי התנהגות מעולמות שונים. הנווד של צ'אפלין מתנהג כג'נטלמן. הוא מבצע מחווה ג'נטלמנית בכובעו. התנהגות אריסטוקרטית המבוצעת על ידי נווד היא קומית.
שימו לב לסצנה הבאה של ג'רי לואיס ודין מרטין. הם עושים מחווה לצופי קולנוע בכל העולם. כידוע צופי קולנוע אוכלים פופקורן. שימו לב לאכילת הפופקורן הג'נטלמנית האנגלית. או אכילת הפופקורן עם מקלות אכילה סיניים. חיבור מנהגי האכילה האנגליים או הסיניים עם אכילת הפופקורן בקולנוע האמריקני מייצר סיטואציה קומית.



אי אפשר בלי סצנת אכילת הנעל המפורסמת של צ'ארלי צ'אפלין. בגלל רעב קיצוני צ'ארלי וביג ג'ים נאלצים לאכול נעל. אבל שימו לב לגינוני אכילת הנעל שהם דומים בדיוק לגינוני אכילת עוף. אכילת העצמות או המסמרים, סיבוב השרוך כמו ספגטי. החיבור בין מנהגי אכילת עוף לבין אכילת הנעל הוא שהפך את הסצנה הזו לגאונית.


סרט האנימציה "בית ספר למפלצות" בנוי כולו על העיקרון הזה. הוא מחבר את עולם הסטודנטים בקולג' עם עולם המפלצות. הנה סצנת היום הראשון בקולג' שמדמה יום שכזה בשינויים קלים (למשל התפריט בקפיטריה)







יום שבת, 29 בפברואר 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית - פרק חמישי- עיקרון הפער

בפרק זה נתעכב על אחד מהעקרונות הבסיסיים ביותר של קומדיה. עקרון הפער. זה לא מקרי שצמדי קומיקאים מורכבים לעיתים קרובות משמן-רזה, גבוה -נמוך- חכם- טיפש. רגוע ופרוע וכן הלאה. הפער בין שתי הדמויות משעשע.
שימו לב לסרטון הבא של לורל והארדי. יש בו גם את הפער הרגיל בינהם. ובסוף גם פער בין הסירה והמכונית שנהרסות לשמחתו של לורל על הצפצפה ששרדה.

 פער יכול להיות גם בדיבור. פער בין מה שאני אומר למה שאני עושה. שימו לב לסרטון הבא של החבובות. פאזי הדוב שר "יש לי קצב" אבל ממש אין לו קצב. הפער בין מילות השיר לבין מה שקורה בפועל מייצר את הקומדיה.



כלי חשוב נוסף שקשור לעיקרון הפער. הוא מה שנקרא סט אפ ופאנץ' ליין. רבות מהבדיחות עובדות על עיקרון זה. מספרים משהו שבונה מתח. השומע בטוח שזה הולך לכיוון מסויים ואז שוברים לכיוון אחר. פער בין ציפיה לתוצאה.
שימו לב לשני הקטעים של גונזו שממש בנויים על סט אפ  ופאנץ ליין




יום ראשון, 23 בפברואר 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית פרק רביעי- הפחתה והפרה

בפרק הקודם כתבתי על עיקרון ההגזמה הליצני. נעליים מוגזמות, ארוחה מוגזמת, תגובה מוגזמת וכן הלאה.
האח התיאום של עיקרון ההגזמה הוא עיקר ההפחתה. ניתן בעצם לקרוא לזה הפרה. להפר את התגובה המקובלת לסיטואציה.
אבי התגובה המופחתת הוא באסטר קיטון. מספרים שכאשר באסטר (ג'יימס) היה ילד הוא הופיע על הורים על במות הוודביל. הקטע הקומי היה שהם שרים והוא ילד קטן מגיע ומפריע- בוכה אני רוצה הביתה וכיוצא באלה. אכן אחד שר ואחד מפריע לו גם זה קטע ליצני קלאסי. המשך הקטע של משפחת קיטון היה- ההורים דוחפים קלות את הילד החוצה, הוא נופל על הישבן ובוכה. והקהל צוחק. ערב אחד ג'יימס הקטן היה עייף. הורין דחפו אותו קלות והוא פשוט בהה בקהל. התגובה הייתה צחוק מוגבר. מכאן ואילך ג'יימס -באסטר הפך את זה למוטו שלו. העולם סביבו יכול להיחרב. אבל התגובות שלו אדישות. (תגובה מופחתת). בסרטון הבא נראה סיטואציה בה זורקים עליו פצצה לאחר שנקלע בטעות למצעד משטרתי. שימו לב לתגובתו.


סרטים מצויירים cartoons מצטיינים בתגובות מוגזמות ומופחתות. בסרטון הבא של הפנתר הוורוד ישנה תגובה מוגזמת כשהוא רעב (שובר את הדלת במרדף אחרי אוכל) וארוחה מופחתת בקיצוניות כשהוא בדיאטה. (גרגיר אחד)



עיקרון ההפרה עובד גם בזמן ובמאמץ. מאמץ קשה מידי על פעולה קלה יהיה קומי וכן להיפך. מאמץ קל מידי לפעולה קשה הוא משעשע.  למשל בסרט האנימציה "הורטון שומע משהו" ישנו בנאי שבונה בנין ואומר "הם לא יבנו מעצמם" אז מתרחשת טלטלה בממלכה שלו והבנין כן נבנה מעצמו"
שימו לב לקטע הבא. הסרטו מבוסס על "המכונות של רוב גולדברג" מתחילת המאה ה20. המכונות הללו היו סדרה של איורים שהרעיון המרכזי הוא מכונות שעשות מאמץ אדיר כדי לבצע פעולה פשוטה למשל לנקות חלון.
כאמור ההפרה יכולה להיות גם במשך זמן- מהיר מידי זה מצחיק על כך מבוסס ההומור של סרטי הקרטונ'ס של ספידי גונזלזס. איטי מידי זה גם מצחיק במיוחד כשהעומד מולם לחוץ. ישנה סצנה כזו בסרט האנימציה זוטרופלויס - סצנת "העצלנים" אותן חיות איטיות. כשחיה כזו היא פקיד שלוקח לו כמה דקות לחתום על טופס זה הופך להיות קומי.



יום שבת, 18 בינואר 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית- ארגז כלים. פרק שלישי- הגזמה



בפרקים הקודמים כתבתי על הקשר בין קומדיות הוודביל להומור היהודי.
כתבתי שההומור הוודבילי שורשיו בקרקס המודרני והמשכו בקומדיה האילמת. החיבור שלו ליהדות הוא בחיפוש אחר טכניקות הצחקה שנונות ומעודנות שמפעילות את החלק הידידותי במוח.
בפרק זה נסקור את אחת מטכניקות ההצחקה המרכזיות של ליצני קרקס, אמני וודביל וקומדיה אילמת: ההגזמה.
כולנו מכירים את בגדיהם של ליצני הקרקס. נעליים ענקיות, בגדים למעלה מן המידה. ליצני הקרקס אף מבצעים פעולות יומיומיות עם חפצים בגודל מוגזם. במיוחד מפורסמים המסרק הענקי ומברשת השיניים הענקית.
טכניקה זו חביבה במיוחד על אמני הוודביל וניתן לראות ביטויים שלה בקומדיות מכל הזמנים. מצ'אפלין עם הנעליים הענקיות שלו ועד סטיב בושמי שבסרט "השבוע של" רוכש בקבוקי ויסקי ענקיים לחתונה "כי זה היה במבצע".
ההגזמה יכולה להיות גם בתגובה- כפי שאנו מכירים מסרטים מצויירים- בהם מישהו אוכל חריף למשל וכל הבית מתמלא להבות. או מישהו כועס ויוצא לו עשן מהאוזניים.
טכניקת ההגזמה חביבה גם על סטנדאפיסטים. למשל שלום אסייג מספר על העבריין השכונתי שישב כל כך הרבה בכלא עד שהתחילו לחייב אותו תשלום ארנונה על התא.
להלן מספר דוגמאות קלאסיות לטכניקת ההגזמה.
באסטר קיטון קורא עיתון- אבל איזה עיתון....


צ'ארלי צ'אפלין אוכל ארוחה ולא משלם כי הוא רוצה שיכניסו אותו לכלא. שימו לב לגודלה של הארוחה.


או ג'רי לואיס מוציא כלבים לטיול. אם אתה מוציא 3 כלבים לטיול זו עבודה. אם אתה מוציא 10 כלבים לטיול זו הגזמה קומית כפי שג'רי לואיס יודע לעשות היטב.
שימו לב לסצנת המעצר המוגזמת לגמרי מ"האחים בלוז" כוחות אדירים מהמשמר הלאומי של אילינוי על מנת לעצור שני בטלנים לא חמושים. הגזמה במיטבה.



יום שישי, 3 בינואר 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית - ארגז כלים פרק שני-הגיבור מחוץ לשורה



בפרק הקודם ערכנו אבחנה בין הומור לעגני וולגרי לבין הומור שנון, שהוא יותר הכיוון של ההומור היהודי.
בפרק זה נסקור את הגיבור הקומי ונראה שיש לו מאפיינים יהודיים.

הגיבור הקומי הוא גיבור מחוץ לשורה. לעיתים קרובות מחוץ לשורה פשוטו כמשמעו. אם נראה פלוגת חיילים צועדת- הגיבור הקומי יצעד בכיוון  הלא נכון. הנה דוגמאות.

לורל והארדי צועדים בלגיון הזרים


צ'ארלי צ'אפלין לא מצליח לצעוד נכון ב shoulders arms



או השיר "חיימקה שלי" של דן אלמגור




המצעד קרב, מריע הרמקול.
המצעד קרב, הנה גם הקצין.
כל החיילים דורכים ברגל שמאל,
רק חיימקה שלי דורך פה בימין!

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים ברגל, בלי בושה!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
דורך ברגל הנכונה!

הם קרבים לכאן שזופים וחסונים
לראשם חובשים כומתה מבד שחור.
לכל החיילים הסמל מלפנים,
רק חיימקה שלי - הסמל מאחור!

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים בסמל, בלי בושה!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
חובש נכון את הכומתה!

הרמקול פוקד: "דגל רובים אל על"!
הקצין קורא: "כולם - ימינה שור"!
לכל החיילים רובה ביד, אבל
רק חיימקה שלי יורה פתאום כדור.

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
מפחדים פה, זה ברור!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
יודע איך לפלוט כדור!

שמאלה, שמאלה פנה, מריע הרמקול.
הקהל כולו מריע מאושר.
כל החיילים פונים פתאום לשמאל
רק חיימקה שלי ממשיך לצעוד ישר.

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים בדרך מבילבול!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
מכיר היטב את המסלול!

הנה הוא קרב, קרב אלי ישר
הוא מניף ידו, כמה חמוד הוא בני!
כל החיילים אינם מפנים ראשם
רק חיימקה צועק: "הי, אמא זה אני!"

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
שונאים את אמא כל העת!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
אוהב את אמא באמת


ובכן הגיבור הקומי לא מצליח לצעוד עם השורה. הוא שונה.
צ'ארלי צ'אפלין חשף היבט יותר עמוק של העניין. הגיבור הקומי לא רק צועד מחוץ לשורה. הוא לא משתלב. הוא לא מצליח להשתלב. ובהיבט הזה הטכניקה הזו מאוד יהודית. שלום עליכם- הסופר היידי הנודע אמר "צ'ארלי צ'אפלין על פי מוצאו אינו יהודי, אך דמות הנווד שלו בהחלט יהודי"
יהודים בארצות הנכר הרגישו היטב את חוסר היכולת להשתלב- את זה שהם תמיד נשארים בחוץ. שימו לב לסצנה של צ'אפלין בלשכת העבודה. הוא אמור לקבל כרטיס עבודה אבל...

צ'ארלי צ'אפלין מפספס רכבות אחת אחרי השניה



סיכום: הגיבור הקומי צועד מחוץ לשורה. הוא אינו משתלב בחברה הסובבת אותו.