חפש בבלוג זה

יום רביעי, 31 באוקטובר 2018

הפילוסוף הצוחק מנאסר א דין ועד ג'רי סיינפלד


במאה השלוש עשרה, חי בבוכרה פילוסוף מוסלמי סופי בשם נאסר א דין. עד היום באוזבקיסטן, תורכיה ומדינות נוספות, ניצב הפסל של נאסר א דין, רוכב על חמורו כשפניו הפוכות.  בטורקיה ישנו אף פסטיבל בו מעריצי הדמות הקומית, רוכבים הפוך על חמוריהם. כמה גרסאות ישנן לסיפור מדוע רכב כך: גרסה אחת אומרת שהוא אמר "אני והחיה רוצים ללכת בכיוונים מנוגדים, זה סוג של פשרה" יש אומרים שהרכיבה הייתה גזירת השפלה שנגזרה עליו על ידי השליט, אך נאסר א דין דווקא היה מרוצה מהטיול החינמי ברחבי העיר, שאפשר לו לראות היטב את הנוף וליהנות מהרוח.
נאסר א דין הוא הפילוסוף הצוחק. בניגוד לדמותו הקודרת של פילוסוף בדרך כלל, נאסר א דין מייצג את ההשלמה עם המציאות (הפשרה בין האדם לחיה) קבלת דינו של אלוקים וגישה אופטימית לחיים בכלל. כמו הסיפור הידוע שבו נאסר א דין ישב תחת עץ ותמה מדוע אלוקים לא ברא את האבטיחים גם הם על עץ, באותו רגע נפל תפוח על ראשו ונאסר א דין הכריז "אלוקים, הבנתי".
לטעמי ממשיכיו של נאסר א דין הם קודם כל קארל צ'אפק. הסופר הצ'כי הנודע שהיה גם ד"ר לפילוסופיה. צ'אפק שמר על אופטימיות גם בספרו הקודר "המלחמה בסלמנדרות" שהיה משל על הנאציזם, אך רוחו הטובה באה לידי ביטוי בסיפוריו הקצרים ובספרו "שנת הגנן" שם הוא בעצם מקדים את אמנות הסטנדאפ- מציאה של אי התאמות במציאות הסובבת אותנו, המייצרות מציאות משעשעת. הכלים הם שימוש בחוקי מרפי- מה שאמור להשתבש ישתבש ותמיד ברגע הכי לא מתאים. האנשה של חפצים הסובבים אותנו וייחוס "עויינות" בינם לבין האדם, והרבה גישה חיובית לעולם ולחיים. (הישג לא קטן עבור מי שנרדף אישית על ידי הנאצים בשל התנגדותו החריפה אליהם).
הנאסר א דין של דורנו הוא לטעמי ג'רי סיינפלד.  בסרט הדוקומנטרי על הקמתה של חבורת סיינפלד- ג'רי מספר על כך שרצה לעשות סדרה שבה הוא פשוט מסתובב ברחובות ניו יורק ומוצא דברים מצחיקים. בסרט האנימציה שהוא יצר והשקיע בו רבות "כוורת בסרט" הגיבור הוא בן דמותו של סיינפלד, גיבור שמתבונן בעולם ומוצא בו אי התאמות. לגיבור גישה חיובית לחיים ובסופו של דבר הוא מבין שמאבק לוחמני רק מזיק וכדאי לפתור קונפליטקטים בצורה יותר מרוככת.

בהסתכלות זו התוכנית של סיינפלד "קומיקאים במכוניות שותים קפה" המשודרת בנטפליקס היא סוג של שיא. הוא מראיין קומיקאים בצורה לא שגרתית והם מדברים על החיים. הגישה החיובית של סיינפלד מגיחה מכל דקה בתוכנית הזו. גישתו החיובית לגידול ילדים מול קומיקאי צינית שמטילה בכך ספק. שיחתו הכנה והתומכת עם קומיקאי שחור שהגיע ממשפחה מאוד קשה וכן הלאה. אז נכון שבפרק הראשון סיינפלד מרשה לעצמו הומור עצמי ומכנה את תוכניתו "קומדיה עצלה" אך לאנשים כמוני שמחפשים את הקומיקאי בעל הגישה החיובית- הקומדיה הזו אינה עצלה כלל.

מזכיר לכם להתעניין בספר שלי ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא