חפש בבלוג זה

יום שבת, 18 בינואר 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית- ארגז כלים. פרק שלישי- הגזמה



בפרקים הקודמים כתבתי על הקשר בין קומדיות הוודביל להומור היהודי.
כתבתי שההומור הוודבילי שורשיו בקרקס המודרני והמשכו בקומדיה האילמת. החיבור שלו ליהדות הוא בחיפוש אחר טכניקות הצחקה שנונות ומעודנות שמפעילות את החלק הידידותי במוח.
בפרק זה נסקור את אחת מטכניקות ההצחקה המרכזיות של ליצני קרקס, אמני וודביל וקומדיה אילמת: ההגזמה.
כולנו מכירים את בגדיהם של ליצני הקרקס. נעליים ענקיות, בגדים למעלה מן המידה. ליצני הקרקס אף מבצעים פעולות יומיומיות עם חפצים בגודל מוגזם. במיוחד מפורסמים המסרק הענקי ומברשת השיניים הענקית.
טכניקה זו חביבה במיוחד על אמני הוודביל וניתן לראות ביטויים שלה בקומדיות מכל הזמנים. מצ'אפלין עם הנעליים הענקיות שלו ועד סטיב בושמי שבסרט "השבוע של" רוכש בקבוקי ויסקי ענקיים לחתונה "כי זה היה במבצע".
ההגזמה יכולה להיות גם בתגובה- כפי שאנו מכירים מסרטים מצויירים- בהם מישהו אוכל חריף למשל וכל הבית מתמלא להבות. או מישהו כועס ויוצא לו עשן מהאוזניים.
טכניקת ההגזמה חביבה גם על סטנדאפיסטים. למשל שלום אסייג מספר על העבריין השכונתי שישב כל כך הרבה בכלא עד שהתחילו לחייב אותו תשלום ארנונה על התא.
להלן מספר דוגמאות קלאסיות לטכניקת ההגזמה.
באסטר קיטון קורא עיתון- אבל איזה עיתון....


צ'ארלי צ'אפלין אוכל ארוחה ולא משלם כי הוא רוצה שיכניסו אותו לכלא. שימו לב לגודלה של הארוחה.


או ג'רי לואיס מוציא כלבים לטיול. אם אתה מוציא 3 כלבים לטיול זו עבודה. אם אתה מוציא 10 כלבים לטיול זו הגזמה קומית כפי שג'רי לואיס יודע לעשות היטב.
שימו לב לסצנת המעצר המוגזמת לגמרי מ"האחים בלוז" כוחות אדירים מהמשמר הלאומי של אילינוי על מנת לעצור שני בטלנים לא חמושים. הגזמה במיטבה.



יום שישי, 3 בינואר 2020

איך מייצרים קומדיה יהודית - ארגז כלים פרק שני-הגיבור מחוץ לשורה



בפרק הקודם ערכנו אבחנה בין הומור לעגני וולגרי לבין הומור שנון, שהוא יותר הכיוון של ההומור היהודי.
בפרק זה נסקור את הגיבור הקומי ונראה שיש לו מאפיינים יהודיים.

הגיבור הקומי הוא גיבור מחוץ לשורה. לעיתים קרובות מחוץ לשורה פשוטו כמשמעו. אם נראה פלוגת חיילים צועדת- הגיבור הקומי יצעד בכיוון  הלא נכון. הנה דוגמאות.

לורל והארדי צועדים בלגיון הזרים


צ'ארלי צ'אפלין לא מצליח לצעוד נכון ב shoulders arms



או השיר "חיימקה שלי" של דן אלמגור




המצעד קרב, מריע הרמקול.
המצעד קרב, הנה גם הקצין.
כל החיילים דורכים ברגל שמאל,
רק חיימקה שלי דורך פה בימין!

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים ברגל, בלי בושה!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
דורך ברגל הנכונה!

הם קרבים לכאן שזופים וחסונים
לראשם חובשים כומתה מבד שחור.
לכל החיילים הסמל מלפנים,
רק חיימקה שלי - הסמל מאחור!

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים בסמל, בלי בושה!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
חובש נכון את הכומתה!

הרמקול פוקד: "דגל רובים אל על"!
הקצין קורא: "כולם - ימינה שור"!
לכל החיילים רובה ביד, אבל
רק חיימקה שלי יורה פתאום כדור.

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
מפחדים פה, זה ברור!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
יודע איך לפלוט כדור!

שמאלה, שמאלה פנה, מריע הרמקול.
הקהל כולו מריע מאושר.
כל החיילים פונים פתאום לשמאל
רק חיימקה שלי ממשיך לצעוד ישר.

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
טועים בדרך מבילבול!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
מכיר היטב את המסלול!

הנה הוא קרב, קרב אלי ישר
הוא מניף ידו, כמה חמוד הוא בני!
כל החיילים אינם מפנים ראשם
רק חיימקה צועק: "הי, אמא זה אני!"

כי כל החיילים, כן, כל החיילים
שונאים את אמא כל העת!
רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי
אוהב את אמא באמת


ובכן הגיבור הקומי לא מצליח לצעוד עם השורה. הוא שונה.
צ'ארלי צ'אפלין חשף היבט יותר עמוק של העניין. הגיבור הקומי לא רק צועד מחוץ לשורה. הוא לא משתלב. הוא לא מצליח להשתלב. ובהיבט הזה הטכניקה הזו מאוד יהודית. שלום עליכם- הסופר היידי הנודע אמר "צ'ארלי צ'אפלין על פי מוצאו אינו יהודי, אך דמות הנווד שלו בהחלט יהודי"
יהודים בארצות הנכר הרגישו היטב את חוסר היכולת להשתלב- את זה שהם תמיד נשארים בחוץ. שימו לב לסצנה של צ'אפלין בלשכת העבודה. הוא אמור לקבל כרטיס עבודה אבל...

צ'ארלי צ'אפלין מפספס רכבות אחת אחרי השניה



סיכום: הגיבור הקומי צועד מחוץ לשורה. הוא אינו משתלב בחברה הסובבת אותו.